902, 2016
יומולדת 5 ומתנות הורסות (בתרתי משמע)
"אמא תקני לי, אמא תקני לי, אמא תקני לי, תקני לי..." - "ביומולדת! ביומולדת! ביומולדת! ביומולדת! עוד מעט יש לכן יומולדת 5..."
3008, 2015
מרגישים את החופש באויר?
עוד שניה אחת הילדודס מתחפפים מהבית לגנים ולביה"ס ואפשר להסיר את כובע המבוגר האחראי, למשך שליש מהיממה. לא נצטרך להעסיק, להאכיל, לפייס, לנחם ולשעשע... וואו! כמה אפשרויות נפתחות עם הוצאת העז הבועטת מהחדר (אפילו שלוש עזים!). כמה נעים וטוב לזכות מחדש בכמה זכויות אדם אלמנטריות! (למשל לסיים ארוחה קלה בלי לקום חמש פעמים באמצע?!) איזו שלווה מובטחת לנו ההורים לפחות לשבועיים הקרובים :--))
2308, 2015
מציירות לנו על כל העולם
החופש הגדול גרם לי לתהות שוב ושוב האם ילדים הם למעשה סוג של עם אחר? כי אם ניתן לומר זאת על גברים מול נשים -- אז על אחת כמה וכמה על הגמדים הללו, אשר נעים בחופשיות מצחוק לבכי, לצווחות ותלישת אברים ובחזרה לחיבוקים תוך שניות... איך חיים בשלום זה לצד זה כל חופש גדול, שנה אחר שנה, תגידו לי? הרי לא מדובר בסידור זמני!
1108, 2015
מי רוצה חביתה לארוחת ערב?
"מה פתאום קינוח עכשיו! תסיימי קודם את החביתה שלך. מה זה לא-בא-לי, אז מדוע ביקשת?"... עוד ערב שגרתי. נורא מעייף לריב עם הילדות על אוכל. אני רק אמא ולא שוטר...(אגב, מישהו יודע מתי המשטרה חדלה לבצע מעקבים על מי מהילדים אכל יפה ומי לא סיים מהצלחת?) בינתיים החביתה המבוישת נטושה על צלחתה. נראית אפורה ושוממה מרגע לרגע.