האמהות השתלטה על חיי. כל כוחות החיים איכשהו זורמים לשם.
לא נשאר ממני כלום. אני לא ממש מתלוננת (טוב, אולי רק קצת :-) וכל יום הוא עוד מהלך להישרדות טובה יותר בג'ונגל של השגרה התובענית.
אז מי הייתי פעם?
בקושי זוכרת… פעם הייתי מציירת הרבה. קראו לי דורין רבין, גדלתי רוב הזמן במרכז ת"א כבת יחידה להורים גרושים. גם היום, ובעצם כמעט כל החיים, אני תל-אביבית (וכנראה שככה זה ישאר למרות שזה יוצר לי המון בעיות בזמן הווה) נטולת רשיון נהיגה שלא יודעת איפה זה בדיוק יוקנעם ומה ההבדל בין הגליל לרמת הגולן. סליחה על הבורות, אבל אני פשוט די סובלת כשצריכה לצאת מהעיר לטיולים… ובחיי שניסית המון פעמים!
למדתי אומנות בתיכון ובמדרשה לאומנות ואחרי כן למדתי מלא סיינטולוגיה, מעט אייקידו ובטח עוד כל מיני דברים שעשו אותי הכי חכמה בעולם :-) אבל עדיין לא החלטתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה- כי הכי, הכי, הכי, הכי רציתי שני דברים:
1) להציל את העולם (עדיין בטיפול)
2) להיות אמא! וזה לא ממש הצליח לי…
האמהות הגיעה בדרך הקשה, באוקטובר 2009 אחרי שש שנים של עבודת פרך אינטנסיבית וטיפולים זכיתי בילדתי הגדולה. ציפלונת שנולדה בשבוע ה-26 להריון במשקל של 813 גר'… לוחמת אמיתית שניצחה את כל הסכנות של הפגייה, מלאת חיים, יפהפיה ומושלמת.
שנה ושלושה חודשים אחרי הקיסרי חירום, ילדתי בקיסרי מוזמן ואלגנטי את התאומות שלנו. שתי הנינג'ות השובבות והקסומות.
מכלום- להכל בבת אחת!
עברו אומנם כבר כמה שנים, אבל תכל'ס- אני עדיין מתאוששת מאינטנסיביות של האימהות שלי.
בעלי היקר ואנוכי חווינו מהפך קיצוני בחיינו, מזוג תל-אביבים שקמים לקראת הצהריים לעבודה, שחיים להם בסבבה במרחב נחמד ומעוצב של קרוב ל-100מ' עם שלושה חתולים- פתאום תוך שנה וקצת לא מצאנו מקום לחפצים שלנו מרוב עריסות, עגלות, כילות נגד יתושים, חיתולים אקולוגיים בסיטונות, מזרני פעילות, טרמפולינות, אוניברסיטות, פוף, נדנדה ביתית… ומילא פלישת החפצים…(הרי אי אפשר להאשים את התינוקות שהן ביקשו משהו מכל זה) המצב החדש תבע השתלטות מוחלטת על מה שערכו לא יסולא בפז:
הזמן ותשומת הלב שלנו.
הזמן שלנו, ובעיקר שלי, נלקח בשבי ע"י הצאצאיות המקסימות. וכך זה קורה עד עצם היום הזה…
ת'אמת? בערך שנתיים שאני מתכננת את הרגע הזה. מפנטזת אותי יושבת וכותבת בלוג על "אומנות השיגרה", על השיטות והטריקים ששעשויים לעזור ולהפוך את השיגרה ליצירה שמחה ושפויה.
כולי תקווה שהבלוג הזה יהיה כייפי ואף מועיל עבור כולנו :-)
אה, כן, עוד משהו חשוב… אני ממש אוהבת שכותבים לי תגובות ולתקשר עם אנשים בחזרה.
ספרו לי איך הולך… אם משהו כאן היה שימושי וכולי.
באהבה רבה,
דורין
וואו דורין!! נעמה נולדה בשבוע 26!! מטורף… כל כך מזדהה עם מה שכתבת, למרות שאנחנו רק עם אחד בן שנה וחודשיים :)
מפחדת לעשות את הילד הבא כי אז לדעתי באמת לא יהיו לי חיים
וואו דורין!! נעמה נולדה בשבוע 26!! מטורף… כל כך מזדהה עם מה שכתבת, למרות שאנחנו רק עם אחד בן שנה וחודשיים :)
מפחדת לעשות את הילד הבא כי אז לדעתי באמת לא יהיו לי חיים
הי דורין צוחקת בקול רם , אני ממש
כל כך מצליח לך עם הלהיות אמא :) שאני מתחילה להאמין שיש גם סיכוי שהעולם ינצל.
הודעה נחמדה, אנחנו גם בזה אותו עסק,אנו מודעים היום לתזונה שלנו וכמובן של ילדינו ומתחילים להבין שמה שנספג דרך העור חשוב לא פחות. החיתול עוטף את התינוק מיום הולדתו במשך שנתיים ימים לפחות, חשוב שעורו יהיה
http://www.lolali.co.il/
הי יעל, כמה משמח לשמוע ממך :)
בתור מי שיש לה פי שלוש ילדים ממני- אני לוקחת את העיצה שלך בשתי ידיים :)
חוצמזה, צריך להפגש פעם, הא? תזמיני אותנו לאיזה ממ"ד, מקלט, חדר מדרגות… הכל הולך
וואווו דורין את ממש גיבורה!!! אחרי כל הקשיים זכית במתנה נפלאה. תהני מכל רגע של בלגאן כי זה עובר כהרף עין.
יופי של בלוג דורין!
תמונות מהממות שעושות חשק ונותנות השראה…
המשיכי לכתוב, לצלם ולהעלות!
(ואשמח אם תוסיפי גם תאריך לכל פוסט, כדי שיהיה אפשר למקם בקונטקסט גם כשקוראים זמן רב אחרי…)
רעות
(AKA אמא של עמליה מורד)
את כזו מתוקה שאין מילים…
דוריני היקרה (השכנה המסורה שלי מהפגייה),
אני נהנית מהכישרון שלך כבר 5 שנים…… כן הן עוד מעט בנות 5 הגדולות שלנו :)
כל מייל שקיבלתי ממך.. תמיד חגיגה!!
מפוצץ בתמונות אמיתיות של הילדות הכי מתוקות בעולם!!
חיכיתי המון לרגע הזה.. שכבר יהיה לך בלוג משלך. עכשיו כ-ו-ל-ם יוכלו ליהנות מהמתנה שלך.
אני רצה להפיץ את הבשורה… ומחכה לפוסט הבא..
ברכות. געגועים. נשיקות.