Blog

אני ממש אוהבת בתים.

ואחד הבונוסים החמודים בגידול כנופיית ילדות, זה שלפעמים הן הולכות לחברים חדשים…

ואני זוכה להצצה אינטימית אל חדרי מדרגות וחללים של דירות תלאביביות מבפנים.

לפעמים אלה בנינים אשר שנים חלפתי על ידם, סתם ככה,

ולא היה לי מושג שיום אחד אכנס לשם ואגיד כזה מן "וואו!!!"…

החזות המתפוררת של תל-אביב, הקונטרסט בין חוץ עלוב לפנים מעוצב לעילא… תודו שיש בזה קסם.

שלא לדבר על המעברים בין היותי עוברת אורח אקראית, שסתם חולפת פה מתחת לבניין בפעם המיליון

לבין הפיכתי לאורחת מוזמנת, המקישה את קוד הכניסה לבניין – זה נורא נעים.

חשבתי על כך והגעתי למסקנה שאין מדובר ביצר המציצנות…

כי אם ברדיפה אחר יופי.

הרי כשמבקרים מכר בביתו, הקירות והחפצים מספרים עוד משהו על האדם. משקפים את עולמו.

הבחירה של הבריות, לגבי מה נכנס הביתה ומה לא- היא עוד דרך מלאה יופי להגדרה עצמית.

זה תמיד היה מרתק בעיני.

מעבר ליופי, לעיתים אני מחכימה בביקורי הבית האלה ומשפרת דברים אצלנו…

מנסה ללמוד מאחרים את מה שאינני יודעת. החל משיטות חינוך ועד הדברים הקטנים של היומיום.

(כמו איך לעזאזל הסלון הזה חי בנונשלנט עם זאטוט, חפצים שבירים, כלבה וספה לבנה אחת?)

לכל משפחה ובית פתרונות שונים לרוטינות של החיים,

ועבורי זו עוד דרך להבין את העולם הגדול, על-ידי התבוננות בעולמות האינדיבידואלים.

כל בית הוא יוניברס שלם וזה מרחיב את הדעת להכיר בכל ממלכה את חפציה הגלויים-

כמו גם את הגבולות והחוקים שמנהלים אותה.

בכל יוניברס כזה יש סוגי מותר ואסור, שאין בדירה שביקרנו אתמול.

יש מי שמרשים לפעוטה לחתוך בסכין חד, יש מי שמרשים למרוח לבד לק ציפורניים, לאכול מול הטלוויזיה,

לשחק חופשי בטאבלט, במבות ושלוקים, לנשנש כריך על המיטה של ההורים בלי צלחת…

ובכל בית יש דברים אחרים לגמרי במקרר ובמזווה…

"את בטוחה שהקפה הולך טוב עם חלב שיבולת שועל??… אוקי, אני זורמת!! ".

"גרגרי חומוס מקופסת שימורים בסלט ירקות??… אוקי, אני זורמת!! ".

"שוקולד חלב טבעוני בטעם תפוז??… אוקי, אני זורמת!!".

הצעצועים, האוספים, חיות המחמד, מידת הפרטיות, כלי הנגינה, הנוף מהחלון, חומרי הניקוי,

מה שתלוי על הקיר, קולות השכנים, החשיבויות, העקרונות, מה מתבשל היום בסיר, כמויות הספרים…

זה פחות או יותר התמהיל שיוצר את הבתים מבפנים.

החיפוש אחר יופי גם מייצר לי געגועים.

קורה שמתגעגעת למקומות שגרתי בהם פעם, ואפילו מתגעגעת לבית הנוכחי שלנו-

מהגלגול השקט, הנקי והמרווח שלו. מן הימים שקדמו לערימת-ילדים שגרה בו כעת

(שהביאה לחיינו יחד עם השמחה והצהלה – גם אינספור כביסות, ביצי כינים וביצי קינדר :–).

יש המון מה לומר בנוגע לבתים.

תמיד סיקרן אותי הנושא הזה. ההצלחה הענקית של "בתים מבפנים"-

מזה עשור, מעידה על כך שהנושא חם ומסקרן עבור מלאנת'לפים איש מלבדי.

הללו פוקדים את מאות האתרים הציבוריים והפרטיים שדלתם נפתחת לזמן קצוב.

אחר מה הם תרים, אותם המבקרים? מה נחשף ונגלה בעיר הסמויה מן העין?

לא ממש יודעת…

מבחינתי להתעניין בבתים זה לא ממקום של נדל"ן ופוטנציאל עסקי, ואולי חבל שאין בי יצר כיבוש מסוג זה,

ובכל זאת אני כמו כובש שבא בכדי להישאר. תוך כדי ההתפעלות, משהו ממני חש מיד בעלות על המקום,

על הרחוב, על גרם המדרגות… רק בגלל שהתפעלתי- זה שלי לעולמים.

לא בטאבו ובלי מס שבח. סתם ככה, בלב שלי.

מקווה שנהניתם… שהרי נחמד לערוך ביקורי בית, מבית ומחוץ,
וביתו של אדם הוא מבצרו ותסכימו עמי שאין כמו בבית…

אז להתראות בקרוב

ויאללה הביתה!! D-:

באהבה,

דורין

"אמא מה כתוב פה?"
"חג פסח שמח וכשר" עניתי באי רצון.
"אבל מה זה??" שאלה ונופפה בדף הצביעה מהגן.

אופס. הסתבכתי…

לכי תסבירי לה שלמרות מה שמלמדים בגן- אנחנו לא בעניין של ביעור חמץ ועניני כשרות. פשוט לא.

גם איך תסבירי לה שאינך מחבבת את ליל-הסדר, עם ההגדה המתישה שקוראים בספיד
כדי להגיע כבר לשירים ולקניידלך …

כולי בהגיגים והילדה ממשיכה לדרוש הסבר "אבל מה זה פסח שמח וכשר"?

"פסח כשר, זה אומר ששבוע שלם אסור לך לאכול לחם, מלאווח, פסטה, וכמובן את הקרקר זהב
שאת אוהבת… ואוכלים רק מצות או פסטה מיוחדת לפסח שאת לא אוהבת!"

היא נראתה ממש מודאגת. עם כל הכבוד לבני ישראל במדבר- שבוע בלי ספגטי בפרמז'אן?

"אבל את יודעת" הרגעתי אותה "לנו בבית זה לא כל-כך משנה החוק הזה.
אנחנו זוכרים את יציאת מצרים גם כאשר אנו אוכלים מצות וגם כשאוכלים את הדברים הרגילים…"

"אז אני אוכל לקבל גם פסטה וגם מצה עם שוקולד??? יששששש"
שמחה רבה, שמחה רבה.

"בטח, אצלנו מותר גם וגם. חוצמזה, אנחנו ניסע בפסח למקום נורא מיוחד ושם נחגוג את ליל הסדר.
בתוך גן גדול ויפהפה בירושלים"

ליל הסדר כפי שהתקיים במשפחה שלי המורחבת, הוא מאורע אשר (למרות אהבתי לאנשים עצמם)
הייתי משתדלת להתחמק ממנו. בדרכים שונות. היו זמנים בהם הייתי יורדת לחודש לסיני…
נודדת בין הדיונות כבני ישראל… ועוד.

אבל כעת כשהילדות לומדות על המנהגים בגן ובביה"ס
צריך לעשות איזה משהו נחמד בלילה הזה שכולנו מסובין. לא?

אז מצאתי לנו עיר מקלט לליל סדר אלטרנטיבי.

יום לפני החג נסענו חמשתנו לעין כרם שבירושלים, ללון באכסניית מנזר האחיות מציון.

("מה זה חבורת הכלות האלה?" שאלה הילדה."אה, הן פשוט גרות פה"… עניתי)

אבל לפני הכל, היה לי חוב קטן לקיים…
כשביקרנו את פסל המפלצת המפורסמת שבקרית יובל

אשר ניתן להתגלש על שלוש לשונותיה

משם המשכנו בדרך המתפתלת למנזרנו שבכפר…

והחדר הצנוע אך הנקי ורחב הממדים שקיבלנו היה מקור לאושר גדול,
התברכנו שם בשעות ארוכות של קפיצות בסגנון פרעושים בין חמש המיטות שבחדר…
שעות של טויינג…טויינג… טויינג…!!!!

התוודענו גם למסדרונות האכסניה, לחצר. קולות הצהלה של הנינג'ות הדהדו עם אקוסטיקה לא נורמלית.
מסתבר שתקרות של שש-שבע מטר יוצרות תהודה שאין להתעלם ממנה… (סליחה, הגברת שמחדר 7)

הסתובבנו גם בעין כרם, שהיא הכפר האהוב עלי בארץ בנוסף לתל-אביב, ונהנינו ממנעמיה המפנקים.

כמו ביקור חטוף בחצר ובבריכונת של מלון הבוטיק אלגרה, גם שם הדהדו הקולות הנלהבים של בנותיי…

סעדנו את ארוחת הערב במסעדה שבמרכז הכפר. גם שם השמענו את קולנו. הרם.

למחרת המשכנו ליהנות מהמרחב של המנזר ושעות הבוקר נוצלו לציור, הקראת ספרים,
ריבים אחת עם השנייה ועמנו ההורים, וכמובן עוד המון קפיצות פרעושיות על המיטות.

בצהרים כשהשמש היתה בשיאה, יצאתי עם אחת הילדות לסיבוב בכפר
כי זה היה הזמן לרכוש את מזוננו לצהרים ולערב. עוד מעט והכל ייסגר.

במנזר יש מטבח עם מקרר ומיקרו לטובת האורחים, כך שיכלתי לאכסן שם את הטובין שקנינו.

כל מה שנותר היה להתייעץ עם אחת הנזירות לגבי הלוקיישן.
איפה אפשר לשיר בקול גדול ולהרעיש חופשי?

בחרנו את המקום ועכשיו יש לנוח ולאגור כוח.

לקראת הערב ירדנו עם כל הציוד לחצר. בעלי הצדיק העסיק את הבנות

ועודד אותן להתעניין בבוטניקה אי שם, בחלק מרוחק של הגן,

עד שסיימתי לערוך בשקט את השולחן,

להחביא אפיקומן בשיחים הקרובים ולהכין פנסים להתמצאות בחושך המתקרב.

"הכל מוכן! תגיעו".

ההגדה היחידה שיש לנו בבית היא זו של אנגלמאייר…
והציורים שם מאד מעניינים :–))

וויששש מהיר על עשר המכות…

ארבע כוסות, חרוסת, ביצה קשה, אמרנו פסח-מצה-ומרור ויצאנו ידי חובתנו.

די דיינו, מה נשתנה, הללויה, דומם שטה, אחד מי יודע. מסתבר שהן מכירות את הכל!

הן שרות יפה… הגן הקסום הופך את הכל לסיפור אגדה. וברקע ההגדה.

וכשהחושך החל לרדת, אורחים נוספים שחלפו בחצר ראו שלוש פיות קטנות
רצות שם במעגלים ומאירות כגחליליות…

מחפשות משהו בחשכה עם פנסי לד ולייזר…

"מתחמם…חם… רותח… קרררר! קר קפוא! תחזרי לאיפה שהיית קודם…"

לבסוף בכוחות משותפים נמצא האפיקומניאק החמקמק.

(איך פתאום נוצר ויכוח לגבי מי "ממש" מצאה אותו ומי "רק האירה" עליו עם הפנס?
תגידו, ככה זה תמיד?… גם אצלכם נוצר מתח סביב האפיקומניאק הזה?)

בכל מקרה, יום ארוך ומעניין הגיע לסיומו.

מה נשתנה הלילה הזה?
שהפעם הזו I DID IT MY WAY

בבוקר שאחרי המשכנו לחקור את הגן הגדול ואז נפרדנו ממנו,

נפרדנו גם מהמיטות הקופצניות ומכל האנשים הנחמדים שהכרנו שם.
מכוונים תל-אביבה, לעבר סעודת חג משפחתית הומה ועליזה…

ממש שניה לפני שיצאנו את שערי המנזר, הצענו לילדות לחפש הפתעה בשיח של האפיקומן(יאק)

ושלוש ילדות עם עיניים גדולות מצאו בשיחים שלוש בובות גדולות עיניים. הצעצוע שאין די ממנו…

בזאת סגרנו את משימת האפיקומן (–: יאק!

תודה ודי דיינו…

יומיים וחצי של בועה הגיעו לקיצם, והנה לוקחת עמי למזכרת צינון תוצרת ירושלים
אל עבר שבוע נוסף של חופשת פסח! הידד!

"אבא ואמא, אפשר יהיה לחזור שוב לבית שלנו של ירושלים?"

"כמובן שאפשר. אני שמחה שאתן אומרות את זה"

רק שבפעם הבאה אולי כדאי שתהיה לצידנו עוד משפחה עם ילדים רועשים? (הינט הינט לזאת שהבריזה)
או לפחות חבר נוסף לרוץ איתו, לקפוץ אתו, לריב איתו… ולחולל יחד צרות נחמדות בגן עדן.

זהו בנוגע לליל הסדר האלטרנטיבי שלי – כעת לאחל לכם המשך פסח שמח וכשר? :-)

אישית מעדיפה לדלג על הלַחְמָא עַנְיָא ולייחל את העיקר. הנה ברכתי:

שכל הפרעונים המדכאין המשעבדין את חיינו בעולם המודרני (כלכלית, מדינית, אישית)

יתגלון, יחשפון ויסולקון ומיד! שהאנשים הטובים שמניעים את העולם ייהנו מחופש, צדק וזכויות אדם.

הָשַׁתָּא עַבְדֵּי–
(השנה אנו עבדים. בטח כל אחד הוא קצת או הרבה, עבד של מישהו או משהו… לא?) –

לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין!

(—: amen & amen :—)

דורין

"אמא תקני לי, אמא תקני לי, אמא תקני לי, תקני לי…"

"ביומולדת! ביומולדת! ביומולדת! ביומולדת!"

"אמא תקני לי, אמא תקני לי, אמא תקני לי, תקני לי…"

"ביומולדת! עוד מעט יש לכן יומולדת 5…"

כך בונים מתח וציפייה גדולה מהחיים. הנה האקדח שמבצבץ במערכה הראשונה…

 

אך לפני המאורע המיוחל, עשינו כמו תמיד פרויקטים של יומולדת:

1. הכנת עוגיות מצוירות, כולל כאלה עם הספרה 5

חלק נארזו לחגיגות היומולדת שבגן

2. פרויקט קישוטים מאסיבי!

הפעם רכשתי דרך אי-ביי המון קישוטי נייר בזיל הזול. לשמחתי זה הספיק להגיע בדואר.

חוצמזה, הגדולה ואני ציירנו לחוגגות ברכה על הקיר-גיר, והתאומות קמו בבוקר היומולדת ומצאו את הכל מקושט…

וגם סבתא גויסה לוועדת קישוט כדי לתפור מתנה לגן הילדים:
שרשרת דגלונים ארוכה, לעיטור כל החגיגות העתידיות ובכלל …

3. "ילדה על שיפוד"…

כמיטב המסורת שלי הכנתי בשושו, בשיטה שהסברתי כאן, "ילדה על שיפוד" עוד לפני שהן חלו (מזל!!)

והכל חיכה ארוז וסודי לרגע האמת.

(אם מישהו תוהה, כן, זה הפעם עם הדבקות של תוספת שיער מלאכותי על הדמויות נייר.
ולא. לא גזרתי לילדות שלי את השיער לשם כך. איכס :)

ההכנות התקדמו מצויין אך במקום להאמיר אל השיא, במסיבה למשפחה המורחבת-
כנראה דרכנו בטעות על רגל של איזה שד רגזן (בחיי!!!) שסיבך לנו את החיים
עם שלושה שבועות של וירוסים ושפעות!

"מתי יהיה לי יומולדת?"
"כאשר לאחותך ירד החום…"
"מתי יהיה לי יומולדת?"
"כאשר לשתי האחיות שלך ירד החום…"
"מתי יהיה לי יומולדת?"
"כאשר לך ולסבתא ירד החום…"
"מתי יהיה לי יומולדת?"
"כשאמא שלך תתאושש מהחודש הזה…"

ולבסוף הנס המופלא אכן התרחש.

שמלות הזהב ונעלי הכסף יצאו מהגניזה…
(סליחה דוד שלמה. אני יודעת שהשמלות ללא שרוולים ועכשיו חורף… אבל הן מתעקשות שלא קר להן… :))

כולם הרגישו מצוין. השמש יצאה. הבית התגנדר בפרחים כאילו זה אביב,

תנור האפייה וקרש החיתוך עבדו שעות נוספות והכל מעולה
(חוץ מזה שאף אחד פה בבית לא יודע לצלם אוכל! אז נדלג על הפירוט בנושא)

רק דבר אחד כמעט שדפק את הכל…
(הנה האקדח של המערכה ראשונה, מונח על השולחן. כביכול במקרה!)

פתאום הגיעו אורחים! אורחים? מי ישמע??

והאורחים האלה הביאו מתנות…
המון, המון מתנות.
(בוםםםם!!! שמעתם ירייה??)

ערכות יצירה מקסימות, בובות ברבי, בובות עיניים גדולות, ספרים, דיסקים, שמלות, כובעים,
תכשיטים, משחקי קופסא, גיפט-קארד, מעטפה עם כסף…

מתנות מסתוריות, מסקרנות, שמכניסות הרבה בלבול לראש צעיר שכזה…

מתנות שמעוררות רגשות.

המון, המון רגשות.

שימחה וקנאה, התלהבות ואכזבה… עד לכדי דמעות!

"זה מכוער ואני לא אוהבת את זה"
אמרה הג'וקית לאורח שלנו, שעשה את הדרך על טוסטוס מחיפה והגיש לה מתנתו… ואני בהלם.

"לא רוצה את השמלה הזו" אמרו השלוש לאורחת אהובה אחרת.
(אם כי בבוקר שלמחרת, שתיים מתוך שלוש השמלות נלבשו בהתלהבות לגן)

"זה לא הוגן! למה הן קיבלו דברים גדולים ואני רק משהו קטן?"
קוננה הבכורה נטולת-היומולדת בפרצוף חמוץ
(בעודה מוקפת בהר מתנות שהרוויחה מן ההפקר…)

ותאומה אחת כל כך כעסה שהביאו לה בובת עיניים גדולות, מסוג שכבר יש לה-
עד שהיא עשתה מעשה ונטשה את המסיבה!
אחרי דקות ארוכות של חיפוש הילדה נמצאה מכונסת על ריצפת חדר הרחצה של ההורים.

נו באמת!

בשביל מה הגענו עד הלום? האם לא כדי שהן תהיינה שמחות?
מה זו החומרנות הזו ואיזה מן דור גדל פה? הרי לא חסר להן כלום!!!!!!

אולי שוב דרכנו לאיזה שד עצבני על הרגל והוא עכשיו מסבך לנו את הילדות?

המסיבה היתה לנו כל-כך כיפית, והכל היה כזה נעים, טעים ושמח. רק הקיטורים של בנותינו
הטרידו אחת לכמה זמן כמו מן זבוב נודניק שלא מצליחים לגרש מהשולחן. אז מספיק ודי!

בעלי היקר מאס בתלונות, ובפעולת קומנדו גרף את המתנות מחלקי הבית השונים
למחבוא שלו, עד להודעה חדשה, כדי שהחיים והמסיבה יוכלו לנשום לרווחה.

תודה רבה!

בינתיים קולקציית הסלטים, המטבלים והמאפים שעל שולחן האוכל הוחלפה בתצוגת מתוקים…

והתקדמנו לשלב חשיפת העוגה והדלקת הנרות!

הנה העוגה, נרות, הבעת משאלה, נשיפה, פפפפפפפפפווואאאווו!

הללויה!
ורק עוד מתנה אחת חיכתה להן בפינאלה… כי כבר הבטחתי.

המתנה שכל בנותיי רואות בתור הדבר הכי בעל-ערך עלי אדמות…
סבא שלף את הג'וקר:

שלוש שמלות שונות של "אלזה" הנערצת והמהוללה!

לאושרנו לא היה עוד גבול …
הוא ריחף כפתיתי השלג של אלזה אל מעבר לגבולות הממלכה…

וכך היינו מסיימים פוסט זה בריחוף עדין, לולא שיחת הטלפון שבבוקר למחרת:

גלינג… גלינג… "את שומעת? היה מקסים! בלה-בלה-בלה-לההה…"

"אבל ראית איך הן התנהגו עם המתנות? יש לך רעיון מה לעשות?…" שאלתי את חברתי הנמלה,
(זו שעזרה לי ביומולדת האקולוגי והיא גם יועצת של "האקדמיה להורים"),
ומסתבר שכבר הזדמן לה להכיר מקרוב, וגם לפתור, את תופעת ההרס של הצפת מתנות.

אקצר בפרטים, אחסוך בתאוריה… ואדלג היישר אל הפתרון, שעובד כמו רפואה מונעת:

ביומולדת הבא, התאומות ואחותן הולכות להכין ב-ע-צ-מ-ן מתנות לאורחים!

הנמלה מיישמת זאת כבר כמה שנים בבית וזה עובד להם מצוין עם הילדה שלהם.
בשנות הגן הילדה בעיקר ציירה ציורים או מחרוזות לכל המשתתפים.
כשלמדה לכתוב זה הפך ליותר מורכב וכעת בגיל 10 היא בעניין של לחבר שירים והקלטות …

לא משנה מה הילד רוצה לתת, העיקר שהפוקוס עובר מהמקום הפאסיבי של
"מעניין מה הביאו לי… אוי! כמה מאכזב/יא! כמה נחמד"
למצב האקטיבי של "היה מאד כיף להכין את המתנה- ועכשיו גם כיף לתת אותה…"

נשמע לי רעיון מעולה.
כל זה מאפשר לאזן בין לתת/לקבל ולמרות שפרויקט כזה ידרוש ממני
לא מעט עבודה והדרכה, כי הרי יש לי 3X אלזה, מאמינה שזה יתרום לשפיותנו הכללית.

מוזמנים לנסות זאת בעצמכם.
(לי זה נשמע כמו סגולה נגד שדים עצבניים שיודעים לסבך את החיים…)

אז נפגש ביומולדת הבא לעדכון?

ועד אז אף מילה על מתנות!!! או שאני יורה…

:–)) ((-:

לאב,

דורין

יום שישי בין הערביים. הרדיו מנגן מוזיקה כיפית, אני מזמזמת ובוחשת בסירים,
דוקרת עוגה בתנור עם הקיסם כדי לברר את מוצקותה, ומפטפטת עם חברתי שבאה לבקר.

הכל רגוע למדי כאשר בנזוגי נכנס למטבח עם מבט מוטרד ושאל בשקט:
"ראית את החדר ילדים ומה הם עשו לקיר?"…

"לאאאא!!!" שאגתי בבהלה והפסטורליה נקרעה לגזרים!
"מה קרה???? "

באמת היה שקט מדי מהכיוון שלהן…

בחדר הילדים בילו בכיף שלוש השובבות פלוס אורח מהסוג הפראי שבדיוק הלך הביתה.
החפצים במרחב נראו בטראומה קשה וכך גם אני.

תוהו ובוהו כללי בנוסף לגרפיטי בטושים על אחד הקירות,
שהעיד על העניין שיש לבנות ולאורח באותיות דפוס לעומת אותיות כתב.

הם תרגלו את זה בלי להתעצל. מסתבר שהן גם חובבות אבסטרקט עם נטייה לכיוון אקספרסיוניזם גרמני.

ובכלל, כנראה שכולן מאד נהנו עד שאני נכנסתי.

טוב. אפשר להבין מדוע העדפתי לא לצלם את מה שראיתי באותו הרגע ולא להקליט את מה שצעקתי
על זריקת כל הטושים מהבית לנצח נצחים…

בלילה, כשהבנות כבר נרדמו, בעלי החליט לספר לי על סרטון של נאס"א
בו רואים טוב מאי-פעם את הפיצוצים שנקראים סופות שמש.

" בהקשר לציור על הקיר והבלגן… תחשבי על זה שבעצם
כל החפצים שלנו לא היו שורדים אם היינו רק בקצת קרובים לשמש…

…את יודעת, הכל היה בוער ולא שורד אפילו שנייה". באמת מעודד!

"בכלל, כל החפצים האלה שאת מתעצבנת בגללם הם רק חומר,
הוא לא מחזיק מעמד… יש לו נטייה לכאוס…" (מסביר לי הבלגניסט!)

"אין סיכוי שהחומר לא ייהרס, אז בשביל מה לך בכלל להתעצבן ולהוריד לכולם את המצברוח?"
(הוא ממשיך להתפלסף איתי)

"אז מה?? מה אכפת לי אם אתה צודק!?" אני לא מתרצה.

אתם מבינים, בסך הכל בלגן זה רק חלקיקים שנמצאים במקום אחר ממקומם המיועד…
(לדוגמא: חביתה על צלחת זה יופי טופי, אותה חביתה על השטיח זה רק חלקיק שאינו במקומו!
למה לי להתרגש? :–))

לא טרגדיה, אבל משום-מה ההרס והבלגן של הבנות (וגם של הבנזוג…)
עושים לי הרס ובלגנים במערכת העצבים…

כי בשביל מה עברתי טיפולי הפרייה ממושכים, תגידו לי??

עברתי כל זאת כדי שתהיינה לי בנות מתוקות וחכמות שמתלבשות מגניב
ועכשיו כשהן פה, מוטל עליהן להתחשב בפנטזיות של אמא…

כלומר עליהן לשחק בהנאה רבה בחדרים המעוצבים שכאלה,
לפי הוראות הפנטזיה שתואמות בול את חדרי הילדים שבפינטרס שלי!

:–)) כי ככה נראים בעיני החיים הטובים וילדות מושלמת:

ובאמת, מה כבר ביקשתי?
חללים יפים ומינימליסטיים, עם צעצועים בוטיקיים שאינם מעצבנים, מרעישים ומלכלכים?

ובהם ילדים מחונכים, אשר משיבים כל חפץ למקומו?

עם מיטות סדורות בהם לא תמצאו תחת הכרית את הגרביים המשומשות מאשתקד
דבוקות יחד עם חתיכת פלסטלינה למעיל הגשם?…

כן, כן. אז אם בעיצוב חדרי ילדים עסקינן…

זה באמת משנה איזה שולחן בחרתם אם במילא כולו קבור תחת גזירי נייר וחוברות צביעה?

סטייליסטים, או חובבי הסדר והניקיון- זוהי קריאה לעזרתכם… מה עושים??
חי נפשי, החתול שלי יכול להעיד שניסיתי הכל! :–((

ואני כל כך אוהבת שכל החפצים בדיוק במקום הנכון :–)

אז מה אתם אומרים:

לסדר אחריהן כדי שיהיה לי נחמד ופסטוראלי?
להתעלם מהסמטוחה כדי שאצליח לעשות עוד משהו במהלך יממה?
להיכנע לנטייה הכאוטית של עולם החומר ולחדול להתרגש מהרס, אבק, כתמים, בלאי וכו'?
כל התשובות נכונות?

ואולי העיקר הבריאות ושמחת החיים ומה אני בכלל מבלבלת ת'מוח?

יש מצב!

מסתמן כי אין חדש תחת השמש (נכון נאס"א?) ותמיד ילדים ציירו ויציירו על קירות…
וייהנו לבלגן ולא לסדר…

וההורים?

מכאן אולי יגיע החידוש. תקשיבו, צריך לפצח את החידה של איך כהורים לא כועסים, לא מדכאים ולא עוצרים
את השמחה, החופש ורוח המשחק של הילדים בגלל כמה חלקיקי חומר כאוטיים שסטו ממסלולם
והיו עלולים גם ככה להיכחד אם השמש היתה מתקרבת אפילו בטיפ טיפונת…

אוקי. אז המשימה מבחינתי היא לשמור על שלוות נפש ונק' מבט גלקטית מול הבלגניסטיות ואביהן…

אבל רגע אחד!! מה יהיה עם החלומות האסתטיים שלי??
מה עם זכותי לשטוף את העיניים בחדר ילדים חינני שלא נראה בעצמו כמו סופת שמש?

אה! זה קל.

"בשביל זה דורין, היכנסי לתיקיית הפינטרס שלך…" לוחש לי בראש קול נחמד וחייכן.

:–) (-:

בכיף! אז נתראה כבר בתיקייה ROOMS 4 KIDS… ?

LOVE

דורין

"אמא בת כמה אני עכשיו?"
"בערך עוד שבועיים תהיי בת שש" עניתי בפיזור דעת.
"לא שאלתי בת כמה אני אהיה אחר כך… רציתי לדעת בת כמה אני ע-כ-ש-י-ו!?" אמרה בקוצר רוח.
"סליחה. את בת חמש שנים ואחד עשר חודשים ושניים עשר יום ושבע עשרה שעות".

מבט של סיפוק עלה על פניה. הנה זכתה בתשובה מכבדת ההולמת את חשיבות השאלה.

הרי ליומולדת 6 מחכים ועורגים כבר עם סיום המסיבה של יומולדת 5.
(הלא כן?)

ובסוף זה מגיע…

אי שם בין חגי תשרי חגגנו "בקטנה" לגדולה, עם עוגה ורודה בפורום מצומצם
כי המסיבה האמיתית תוכננה להתרחש אחרי החגים, עם שתי חברותיה הטובות לכיתה:
שרה אחת אשר נולדה כשבוע לפניה ושרה השנייה כשבוע אחריה…

קראנו לזה "יומולדת משולש" ולקראת המסיבה הזו, עבדנו וטרחנו שלוש האימהות, שלוש הילדות
וכל האחים והאחיות במשך ימים ארוכים של חופש סוכות.

אפינו וציירנו כחלק מהאג'נדה החינוכית שלנו, ופצחנו במספר פרויקטים קצרים עבור המסיבה.

הפילוסופיה:

כמה שיותר להכין לבד וליצור במו ידינו. כמה שפחות מיד אין צ'יינה…
אפילו מצאתי בגוגל סימוכין התומך בטיעון זה שעדיף לטרוח באלה הידיים – מאשר לקנות:

"האושר היחיד ניתן לנו במפעלי היצירה"
– פרידריך ניטשה

יפה! ומכיוון שגם אתם לבטח רוצים את האושר היחיד אזיי בהמלצת הפילוסוף הנכבד,
תיעדתי למענכם שלושה מתוך מפעלי היצירה שלנו ליום ההולדת הזה.
אפשר לבצע הכל עם הילדים או עבורם, ולהיות מאושרים תוך כדי…
יאללה מתחילים!

כשבועיים לפני, באחד הלילות התכנסנו שלוש האימהות בביתי כדי להכין "ילדה על שיפוד"
שזו מסורת שהמצאתי, וחברותי המתוקות נהנו לאמץ!

כל אמא נתבקשה להתייצב עם תמונה של כלת השמחה הפרטית שלה, והכנו כל אם לבתה, דיוקן לקישוט העוגה.

את הצילום של הילדה גוזרים, מקשטים בניירות צבעוניים, מדבקות, נצנצים, פונפונים, וושי-טייפ ומה לא…
ואז מחברים זאת לשיפוד. זו פעילות יצירתית חמודה במיוחד, ומשהו אינטימי בין אמא לבת :–)

את הילדה על השיפוד אני אוהבת להחביא בתור הפתעה וסוד, עד להצגת העוגה במסיבה עצמה…

פרויקט העוגיות המצוירות:

אני עושה זאת כבר כמה שנים.

מכינים המון, המון עוגיות חמאה משובחות בצורת הספרה של היומולדת אותו חוגגים,
פלוס סתם עוגיות עם צורות יפות, ומקשטים בעזרת הילדים
עם צבעי מאכל מדוללים ( צבעים בסגנון "אבקת הקסם")

העוגיות נטרפות בכל מסיבה, ולא משנה כמה הרבה מכינים :–)

פרויקט שקיות הפתעה:

שברנו את הראש באשר לאיזה שי לתת למזכרת? בלי מיליון ממתקים,
לתת משהו שיש בו עשייה נחמדה ושגם לא יהיה יקר מדי כשמכפילים זאת ב-50 ילדים…

לבסוף בחרנו להכין קיט ליצירה בבית של:
צפרדע פלסטלינה.

בשקיק ארזנו כמות מתאימה של פלסטלינה מכל צבע לשם ייצור הצפרדע,
הוספנו דף A4 מגולגל עם הוראות עבודה (ההסבר מתוך הספר "לעצב פלסטלינה")
וכמובן שאי אפשר בלי ממתק אחד…

הכוונה המקורית היתה שהילדות יארזו ויכינו אתנו את כל חבילות השי,
אך רצה הגורל שלפתע יצוצו להן עניינים בהולים, ממש דחופים, בממלכה ופשוט לא התחשק להן…

אז כמובן שאין כפייה, להיפך.
ניצלנו את זה שהן עסוקות ופצחנו בפס ייצור זריז של אמא אחת חותכת פלסטלינות,
אחת צובעת הוראות הכנה לצפרדע, אחרת מגלגלת וקושרת… וכו'.

(זה היה ממש כיף, אבל כשעושים כחמישים ערכות- קחו בחשבון ותפנו לעצמכם כשלוש שעות עבודה)

אחרי שבועיים של הכנות נוספות, של עבודת צוות וגיבוש כללי – הגיע הרגע לחגוג.
סוף סוף אפשר ללבוש שמלה חדשה, לענוד זר מפואר לראש (קשתות פרחים שנקנו ב H&M )

ולצאת לסיבוב דאווין בעיר בחברת נעם הג'אגלר הקרקסי שלנו :–)

יצאנו בחבורה של שלוש נסיכות יפהפיות, שלוש אימהות נרגשות וליצן חצר אחד על קביים-

לטיול קצרצר ושמח ברחובות תל-אביב,

כדי להוביל את ילדי א'1 מהצהרון אל חצר היומולדת…

המסיבה התקיימה בחצר הבניין של אחת הנסיכות החוגגות…
(חצר של מעונות עובדים מטופחת ומרווחת זה לא ענין של מה בכך בבטונאדה התל-אביבית)

ובאמת היה יפה ומוצלח, וטעים ונעים… וכולם נהנו מהמופע ומהמשחקי קרקס…

ולא ירד גשם למרות התחזית…

והילדים ציפו בהתרגשות לטעום מהעוגות המגונדרות…

והכל היה נהדר…

והילדות שלנו היו מאושרות ונהנו לחגוג בחברותא וכל זה…
…וזהו לעכשיו. תם ונשלם. ששש…ששש… קצת שקט.
יש כעת שנה שלמה לגדול בשקט.

בטוחה אני שתוך זמן קצר יתחילו השאלות המוכרות מחדש:
"אמא, בת כמה אני היום?… עוד כמה זמן בדיוק אהיה בת שבע? …
ובאיזה יום שרה תהיה בת שבע…?"…

ואני אומר לה "בתי הקטנה, אל לך להתרפק על העבר או לערוג אל העתיד…
האושר היחיד ניתן לנו במפעלי היצירה. והיצירה היא כאן ועכשיו!

אז קדימה, לעבודה! "

(פסססטט.. תודה ניטשה! )

באהבה,

:–)) דורין ((–:

ממסעדת הפלאפל השכונתית בקעו באמצע אוגוסט הדביק תרועות של שופר.
מה פה קורה פה? זה כלי נגינה?

חרדי נלהב נעמד מול שולחננו והריע בשופרו בעוד הבעלבית של הפלאפל זורח ומחייך מאוזן לאוזן.
הנינג'ות שלי סיימו את הפלאפל שלהן וכעת לוגמות את הלימונדה במבט תמהה.

"סלח לי" אני פונה למשפרר הנמרץ "אולי אתה מוכן להסביר פה לילדות מה מעשיך?"
"בשמחה" ענה לי החרדי, מיד שיחרר את חרצובות לשונו ומפיו נשפך מפל עז של מילים לא מובנות
על הקדוש ברוך הוא… וההסבר הסוער על אלוקינו ואבינו ועל הפתיחה של שערי שמיים-
עדיין לא גרם למבט של הקטנות לאיזושהי התבהרות…

"אתם יודעות מה בעצם הוא אמר?" שאלתי. "ממש לא" ענו פה אחד.
"האיש הזה אומר שתרועת השופר גורמת לאלוהים (מכירות את אלוהים?) להפנות את תשומת לבו
ולהקשיב לבקשות של האנשים… הדבר מתרחש בתקופה של ראש השנה וזו ההזדמנות של כולם לבקש משאלות".

משאלות? עכשיו סוף סוף אני מדברת עברית…

אז כל בני המשפחה חשבו על משאלה אישית לשנה החדשה,
וכמובן שלא היה לי מושג מה הבנות תבקשנה!

ואיזה מזל יש לי שהפעם זה תפקידו של בורא עולם להגשים את הבקשות הללו :–))

אנחנו "הגדולים" בהחלט הושפענו מהחופש של הילדות לחלום ולרצות,
אז גם כן ביקשנו מאדון עולם מתנה יפה לחג…

והבענו משאלותינו חופשי חופשי בלי שיקולים על אפשר או אי-אפשר…

www.infinityleap.com

וזה מה-זה-כיף!!!! :–))

אז בואו נריע לכבוד השנה החדשה ואינסוף האפשרויות הגלומות בה,
בואו נבקש בקשות נפלאות ונביע משאלותינו לקול תרועת השופרות.

והנה המקום שהכנו עבור המשאלה שלך:

(ממממ… מעניין מה שמת שם במקום המילה DREAM?! :–)
מקווים שהרשית לעצמך להתפרע ושיהיה פה מאד שמח וטוב!!!

–

LOVE MUCH

D–:

דורין

עוד שניה אחת הילדודס מתחפפים מהבית לגנים ולביה"ס ואפשר להסיר את כובע המבוגר האחראי,
למשך שליש מהיממה. לא נצטרך להעסיק, להאכיל, לפייס, לנחם ולשעשע…

וואו! כמה אפשרויות נפתחות עם הוצאת העז הבועטת מהחדר (אפילו שלוש עזים!)
כמה נעים וטוב לזכות מחדש בכמה זכויות אדם אלמנטריות!
למשל לסיים ארוחה קלה בלי לקום חמש פעמים באמצע?!)
איזו שלווה מובטחת לנו ההורים לפחות לשבועיים הקרובים :–))

כעת בחיוך אופטימי ומרוצה, אקיים הבטחתי מהפוסט הקודם ואסיים את (חוסר) החופש הגדול שלי
עם עוד רעיונות של פעילויות לילדים בבית.

כדאי לגזור ולשמור, כי הנה חגי תשרי והימים הנוראים העמוסים בחופשות
דוהרים לקראתנו על 120 קמ"ש, כבר נושפים בעורף ללא רחם.
הכל שם ושלא יתפסו אתכם לא מוכנים :–) אז ממשיכים? יאללה!

שאלה: איזה עוד פעילויות יצירתיות לילדים יש בשלוף? על מה עוד ניתן לצייר למשל?

תשובה: על בגדים כמובן!
הפעם לא מדובר בכתם צבע שהתפלק סתם, כי אם יצירה מכוונת שלובשים בגאווה.

ישנם טושים וצבעים מסוגים שונים לציור על בד. כל אחד נותן אפקט שונה.
אפשר למחזר בגדים מהארון ולצייר עליהם, אפשר לקנות תיקי כותנה חלקים בחנויות יצירה,
מומלץ לרכוש ערימת טישרט'ז וטוניקות בסייל של הקיץ ולפתוח בזאת את מגמת האופנה!

כשהילדים מציירים על דף הם לעיתים חוזרים על תבנית מוכרת שבה הם מרגישים נוח,
אבל כשמחליפים להם את הפורמט, מ- A4 לטוניקות, התוצאות מאד מרעננות ומפתיעות בעיני.

אני ממש נגנבתי מהבגדים והתיקים שהבנות יצרו, לכן ביקשתי שיכינו גם לי :–))

חשוב לזכור: כאשר מסיימים לצייר יש לגהץ (אוףףף) את הבגד כדי לקבע את הצבע
אחרת הציור עשוי להימחק בכביסה!

טוב, על מה עוד נצייר?
על משהו שלא ממש רציתי, וזה הלך ככה:

"אמא, את יכולה לקנות לנו צבעי מאכל ואז נצייר על עוגיות?"
"מצטערת בוביק, אני לא קונה. זה לא טוב לגוף"

"בא לי שתקני צבעי מאכל ונצבע עוגיות"
"זה לא כל כך בריא. אולי נכין ארטיקים ממיץ פירות?"

"אוף. מתי תקני צבע מאכל כמו שביקשתי ונקשט עוגיות כמו ביומולדת שלנו?"

בפעם העשרים נשברתי!

בלילה כשהבית השתתק וכולם הלכו לישון אפיתי לנו בשקט עוגיות חמאה מקמח כוסמין (חחח…ועוד אורגני …).

למחרת ערבבנו את צבעי המאכל שנקראים אבקת הקסם והכנו מארבע פיגמנטים של אבקות
(כחול, אדום, צהוב ולבן) כל מיני צבעים וגוונים בצנצנות קטנות.

ויחד עם חברים שהצטרפו- הוגשם החלום של ציור עוגיות.
כמו שנאמר: עוגיות או לא להיות!

הצבע בקושי יבש כשהחבורה פצחה בזלילה הגדולה.
כל ילדה וילד בלסו את יצירותיהם שלהם באדיקות ושמרו בקפידה על זכויות יוצרים
"הבית הזה שלי… אני ציירתי את הפרפר הזה… של מי הכלב?"

אז הנה ציירנו על עוגיות, ציירנו על קירות, צלחות, היינו בקייטנות, נסיעות, הצגות, סרטים…
ונשאר לנו עוד מלאאאא זמן למלא!

מה עוד יעסיק אותן לכמה שעות טובות שאינו סרט וטלוויזיה??

קופסת הקרטון המופלאה!

מזה חודשיים, עם החלפת המזגן באה לגור איתנו קופסה גדולה. מיד פערנו בה פתחים
של דלת ושל חלון שיודע גם להפתח ולהסגר (נתון קריטי:–).

נוצר בית חלומות שאפשר לשחק בו, לקרוא ספר, לארח חברות, לאכול בו חטיפים…
ואפילו נינג'ה אחת בחרה לישון בין דפנותיו שבוע ימים!

אבל, הבית שנודד לנו בתוך דירתנו תופס הרבה מקום וסיכמנו שבקרוב הוא יעזוב…

שניה לפני שהוא הולך- פצחנו במבצע שיפוצים מן המסד ועד הטפחות ( כלומר מהיסוד ועד הגג :–)).

התקנו ידיות לדלת מבפנים ומבחוץ, בעזרת חבל דק וחרוזי עץ.
הדבקנו טאפטים (שאריות הטאפטים שברשותי, הינן אוצר שננטש באישון לילה מחוץ לחנות שנסגרה בבוגרשוב!)

פרשנו מפה יפה וחדשה לגג, סידרנו פינת ישיבה בחצר הבית, בה ניתן לנפוש קמעה…

ולשתות מיץ פטל מתוק אחרי יום עבודה כה מפרך! :–)

(אגב, אם מישהו רוצה לרשת מאיתנו את הבית מהקרטון, אז נא ליצור איתי קשר).

–

אז זהו-זה חברים! … לא יאמן ששרדנו את הקיץ הזה, נכון??

הידד לנו!!!!!

ועכשיו כל העזים יכולות לעשות "מההה…" ואולי אפילו "בעההה"
לאוזניהן הפדגוגיות של מורות וגננות חדורות מוטיבציה שנחו היטב :–)

מרגישים את החופש באוויר?

דורין D-:

החופש הגדול גרם לי לתהות שוב ושוב האם ילדים הם למעשה סוג של עם אחר?

כי אם ניתן לומר זאת על גברים מול נשים — אז על אחת כמה וכמה על הגמדים הללו,
אשר נעים בחופשיות מצחוק לבכי, לצווחות ותלישת אברים ובחזרה לחיבוקים תוך שניות…

איך חיים בשלום זה לצד זה כל חופש גדול, שנה אחר שנה, תגידו לי?
הרי לא מדובר בסידור זמני!

—

טוב, די!! לא נגיד מילה נוספת על החופש הגדול.
לא נזכיר קייטנות רועשות, סרטים, הצגות, חמסינים, מוניות, חטיפים וג'אנק-פוד. אף מילה!

רק אספר שהתחמשתי לקראת המערכה הארוכה של יולי אוגוסט בציוד קרבי במיוחד :))

סרקתי היטב את המדפים בחנויות לחומרי ציור ויצירה,
ורכשתי ציוד מתקדם למען פעילות יצירתית לילדים בבית והשגת כמה רגעי שפיות.

נתחיל עם משהו שכבר השתוקקתי לעשות הרבה זמן:

להשחיר קיר בתור לוח גיר.

במקרה שלנו, גם ככה הקיר היה מקושקש עוד מימי התינוקות של הנינג'ות-
ומאחר ואחת מהן עדיין עם דחפים של אדם הקדמון שמקשט את מערתו…
הקשקושים על קירות וחפצים בבית לא ממש פסקו!

צבעתי תחילה חצי קיר בשחור כי קצת חששתי מכל החושך הזה,
אך חיש מהר ראינו שחסר מקום לשרבט אז הלכתי עד הקצה.

יש בטמבוריות המשוכללות צבע שחור על בסיס מים שהופך את התהליך לפשוט, בלי ריח ולא מלכלך.

מאד, מאד מומלץ!

קיר כלוח גיר זה אלמנט טרנדי ונחמד.
תציצו בלוח פינטרס
שהכנתי בנושא ותראו עוד מלא רעיונות מגניבים ליצירה ועיצוב על לוח גיר.

נמשיך אל הדבר הבא? פעילות יצירתית לילדים בקלי קלולס:

יצירת ויטראז' קיצי וחינני לחלונות הבית, על דפים מוכנים מראש או אפילו על ניירות אפייה.

במקרה נתקלתי בדפי צביעה שקופים עם הדפסי פיות, וקיבלנו פעם מארז כזה עם חיות ספארי

וזה די כייפי לצבוע את המוכנים מראש…

אבל אפשר בכל מקרה לצייר משהו חופשי בטושים וצבעי פסטל על נייר אפייה ולהדביק בחלון באותו אופן.

מסתיר שמש אכזרית ומספק פרטיות מסויימת :–)

כעת מוכנים לפאנצ'ליין?
מציירים על כלי הקרמיקה של הבית!

קונים בארטא או חנויות ציור טושים מיוחדים לפורצלן שמציירים איתם על כלי נקי ואחרי הייבוש
אופים כחצי שעה את הכלי בחום נמוך בתנור.

–

אם לא מתחשק טושים אז ישנם צבעי זכוכית ופורצלן לעבודה במכחול. זהו מוצר שלא מצריך תנור אפייה.

—

טיפ: כשקונים איזשהם צבעים מסוג חדש, רצוי בהתחלה לקנות צבעי יסוד (אדום, צהוב, כחול) ושחור לבן
ולערבב לבד כל צבע וגוון שחפצה נפשכם.

תחילה ציירנו על כלי קרמיקה לבנים מהחנויות של "הכל בדולר" וכשאלה אזלו תוך שניות,
נאלצתי להוציא מארונות המטבח צלחות וספלים נוספים-
שהפכו בהינד עפעף ליצירות אבסטרקט ואקספרסיוניזם מודרניסטי במיטבו :–))

("אפשר עוד אחת? … עוד צלחת!!… עוד!!!… בבקשה?! תני לי עוד!!)

הפעם גם אני הצטרפתי בשליפת מכחול מהירה והשתעשעתי לי בקישוטי כלים עם בבושקות

–

וגם פרצופים בסגנון צלחות הקרמיקה של דונה ווילסון המופלאה

–

עכשיו תעשו לעצמכם טובה גדולה: עצרו הכל בזה הרגע
ולכמה דקות תתחפרו ותנברו באתר של הג'ינג'ית הזאת!

נראה אתכם, מי לא מתעלף מהעבודות שלה??!!!

היא באמת אחת שמציירת על כל העולם :–)
כי איוריה מעטרים טקסטיל למטבח, כלי קרמיקה, גרביים, צעיפים
ועוד פרטי לבוש לנשים, גברים וטף.

–

בחנות האינטרנטית שלה ניתן למצוא דברים שונים ומשונים לבית ולילדים והעיקר הינן הבובות
והיצורים הסרוגים שלה. הגבול בין עיצוב מסחרי לבין אומנות נטו אינו חד-משמעי שמה…

טוב, גמרתם להתעלף מהאתר של דונה? צבעתם קיר בשחור?
הכנתם ויטראז'? ציירתם+אפיתם צלחת ואפילו הגשתם עליה אבטיח?

מעולה!

ומה עכשיו??

אם בא לכם עוד תחמושת ליצירה עם ילדים בבית, בחופש ובכלל…
יש עוד כמה דברים חמודים שמכינה לכם לפוסט הבא.

החזיקו מעמד ונתראה אוטוטו בחלק ב', ממש מקווה שלפני סוף החופש הגדול D-:

לאב,
()–: דורין :–()

"מה פתאום קינוח עכשיו! תסיימי קודם את החביתה שלך.
מה זה לא-בא-לי, אז מדוע ביקשת?"

עוד ערב שגרתי. נורא מעייף לריב עם הילדות על אוכל.
אני רק אמא ולא שוטר…

(אגב, מישהו יודע מתי המשטרה חדלה לבצע מעקבים על מי מהילדים אכל יפה ומי לא סיים מהצלחת? …)

בינתיים החביתה המבוישת נטושה על צלחתה. נראית אפורה ושוממה מרגע לרגע.

חלק מהקושי שלי עם החופש הגדול, הסופ"שים והחגים-
הוא שנדרש ממני לשים בצלחת שלוש ארוחות ביום ועיקר המאמץ הוא לדאוג שהן גם תאכלנה !!!!!

רק מסיימת לפנות את הארוחה הראשונה וכבר צריך להתארגן על זו שאחרי…
איזה לופ היסטרי!

למזלי, למדתי שאם הכל מרגיש לי קשה ומעייף –

אז סימן שנהייתי כבדה ורצינית מדי :–)

הגיע הזמן לשחק קצת, והפעם עם האוכל…

חוץ מלספר סיפורים ואגדות, לספור ביסים ולהתמקח ("נו, נו, פתחי את הפה בינתיים ואספר לך את הסוף")
יש גם את כל הקשקושים שקניתי במהלך השנים כדי לשעשע את הארוחה ולעודד אכילה…

נו טוב, הורים לילדים חסונים ואכלנים לא יבינו זאת!
אך בביתנו נחוץ לגייס את כל הכוחות היצירתיים כדי שאוכל נורמלי יעבור את המסלול של מערכת העיכול הזעירה.

שהרי מדובר בילדות שדופות עם קיבה במידה XXS כשל ציפור
וממש כמוה הן מתעופפת מן השולחן אחרי שני ביסים.

אז חוקי ההישרדות הביאוני נחרצות להבין ש:

או שמרעננים את הארוחות עם פעילות יצירתית לילדים באוכל…
או שפשוט נשארים לבד בשולחן ואוכלים את הלב :—))

צרת רבים חצי נחמה? ברור שאינני לבדי פה!

מכירים את הבלוג המדהים "לכל ארוחות" של המאיירת הילית שפר?

פרויקט יפהפה שנוצר לפני שנים אחדות בכדי להאכיל ילד קטן חמוד וסרבן…

יש גם הוראות והסברים מדי פעם… תנברו שם קצת ותיהנו מאד!

וכעת עם הפנים למזרח הרחוק
ואנחנו מגיעים לעוד אמא מוכשרת שגורמת ללבי לנתר משמחה!

סמנתה לי שהפכה את התחביב התמים שלה לקריירה מלאת השראה!

סמנתה מזה שנים משתפת באינסטגרם את היצירות בצלחת שמכינה לבנותיה
ועל הדרך זכתה להכרה בתור אומנית-באוכל ברמה בינלאומית. גם חברות מסחריות
כמו מאסטרקארד וחברת התעופה Turkish Airlines הזמינו את שירותיה לקמפיינים שלהם…

בגלריית התמונות של סמנתה ראיתי שהיא מלמדת נשים אחרות קורסים וסדנאות של אומנות הצלחת שלה…

(בכייף הייתי נרשמת לסדנא שלה, רק שהיא חיה אי שם במלזיה…)

כי מי לא היה רוצה לחזור הביתה מהגן או הבית-ספר, כשבמרק שלו מצפה לו
כיפה אדומה, בעוד הפיתה הפכה לזאב קראנצ'י שכיף לפצפץ?

או לנשנש יוגורט וגרנולה באווירת לונדון ומשמר המלכה?

תרצו אורז ואצות בדמות מרי פופינס או טינקרבל? אין פה גבולות!!!

ויחד עם זה תראו איזו מקצוענות… היא לא סתם באה עם סכין ומספריים.
קודם כל יש תכנון. מציירת סקיצה על נייר ואז בונה את הרעיון בחומרי הגלם האכילים…

מי שלא הספיקו לו השיטוטים בשני האתרים שלעיל, ונפתח לו התיאבון לשחק באוכל-
יכול ליהנות מהלוח הפינטרס המוטרףףף שהקדשתי לבנטו ולאוכל משחקי.
(בנטו הן ארוחות טייק-אווי יפניות שהפכו עם השנים לאתגר יצירתי ואומנות בפני עצמה)

אפשר לסיום עוד מילה אחת ביננו?…

תכל'ס זה די אבסורדי. הסבים שלי נאבקו ברעב של שואה ומלחמות העולם,
הורי גדלו אל החסר של תקופת הצנע ובנותיי לא אוכלות ביצה אם היא לא נראית כמו דובי…

הנה קצת אוכל למחשבה :–)

LOVE
דורין

[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]

"הבת שלך מוזמנת אלינו למסיבת פסטה אחרי הצהרון.
מתאים שנאסוף אותה אלינו ותבואי לקחת אותה בערב?"

ככה סימסתי לשלוש אימהות מאושרות שענו "ברור! איך אפשר לעזור?" וכו'.
"פשוט פעם הבאה זה אצלך…" קרצתי :—)

ביום המיוחל הבכורה שלי ושלוש חברותיה באו אחריי בדילוגים מהגן כאילו הייתי החלילן מהמלין
כי שמעו שמצפה להם משהו ממש מגניב…

הן נכנסו לבית וגילו על השולחן צורות שונות של פסטה בכל מיני צבעים מפתיעים
"וואו! תראי את הזהב הזה!… ותראי את התכלת… הוורוד עם הנצנצים הכי יפה…"

אבל רק רגע!!! שנתחיל מההתחלה?…

ובכן, לאחרונה שוטטתי לי בבלוג של מרילי הגורו שלי לענייני יצירה עם ילדים…
מצאתי את הפוסט הזה בו היא מכינה מחרוזות פסטה עם בתה הפעוטה "איזה יופי! גם אני רוצה…"

מרגע זה התחלתי להתעכב מעבר לממוצע סביב מדפי הפסטות בחנויות, תרה לי אחר צורות מעניינות.

באחד הימים הפנדה ואנוכי התחלנו לצבוע בצבעי אקריליק ומכחולים כל מיני פסטות לכבוד המסיבה.
ראיתי שלא נצא מזה. אומנם מרילי הגורו ציינה שיש דרכים רבות לצבוע אבל נוכחתי לראות
שצבעים זה בלגן. צריך לייבש את זה ב360 מעלות, זה מתקלף, הפסטות נדבקות זו לזו…

עלי להתייעל.

פעילות יצירה עם ילדים או פעילות יצירה עבור ילדים?

הפתרון לצביעת כמויות נכבדות של פסטה היה לרכוש צבעי ספריי בכמה גוונים,
למצוא זמן בו הבית ריק מילדים כדי לרסס ולאוורר כראוי (כי זה מסריחחחח בטירוף!).

עוד יתרונות לזה שאני זו שצבעתי את הפסטות לבדי:
ראשית חסכתי לכלוך. האורחות נשארו נקיות וכך גם הבית :—)

שנית, אני זו שבחרה את סקלת הצבעים המצומצמת.
(אם תתנו לילדים לבחור צבעים – לרוב הם ירצו את הכל והתוצאה עשויה להיות רועשת יותר)

הלכתי על גווני תכלת, טורקיז, ורוד וזהב. צבעים שכל ילדה תאמץ לליבה. ויצאנו לדרך…

צריך כמובן לבחור פסטות עם חורים מספיק גדולים להשחלה.
כחוט השתמשנו בסרט בד, בחוט רפיה, בגומי דקיק, (אפשר גם להשתמש בשרוך נעליים דק)

הילדות יצרו קולקציה מקסימה של שרשראות, צמידים, טבעות…

ומי שרצתה הוזמנה להדביק את הפסטה על נייר בשילוב עם ציור…

תוך כדי תרגלנו את האיטלקית שלנו :—)

הקראתי להן את שמות הפסטה מהשקיות והן חזרו אחריי עם המבטא והכל
"גארופאלו ריגאטוני… פנה ריגטה, פסטונטי…"

היתה לנו לפחות שעה עד שעה וחצי של עבודה בריכוז רב. אחרי כן הן היו צריכות להוציא מרץ ולקפוץ קצת
על דברים בבית בעוד ארוחת הערב מבעבעת בסיר. ומה אוכלים הערב? פסטההה!!!

הן בחרו מבין כל הסוגים שנשארו בצבעם הטבעי את הפסטת שיבולים לסעודה החגיגית.
ביי ביי לשרידים של חג שבועות במזווה :—)

הפנדה וחברותיה כולן, יצאו מאושרות עד הגג מהמפגש וכעת השמועה נפוצה בקרב בנות הגן
ועוד כמה ילדות משתוקקות לבוא אלינו ודורשות שאתקשר לאימהות שלהן :—))

בינתיים, התאומות שלי שהיו אצל סבתא ולא השתתפו במסיבת פסטה,
ראו למחרת את המחרוזות שהפנדה ואנוכי עונדות. בו במקום הן תבעו את חלקן.

פתחנו שוב שולחן יצירה. מאחר ונשארו לנו עוד כל כך הרבה חרוזי פסטה זו ממש לא היתה בעיה.

ושוב, כראוי למסיבת פסטה, גם הפעם סעדנו בפסטה חגיגית ומיוחדת.
בישלתי פסטה שהיה צריך קצת אומץ להתעסק איתה. שימו לב לעובי ולאורך שלה…

(הלא ציינתי שחקרתי לעומק את מדפי הפסטה במספר רב של חנויות ותרתי אחר צורות מעניינות? :—))

שלוש עד ארבע אטריות, קצת רוטב בולונז ואפשר להתפוצץ…

ואם אנחנו כבר בעניין של פסטות מעניינות, אז תראו את זה:

חברה שלי הביאה לי לפני כשנה ממדריד פסטה מפוספסת כחולה-שחורה!!!
נראה הזוי, המים בסיר הכחילו כמו בריכת שחייה… אבל להפתעתנו זה היה טעים מאד.

פסטה אקזוטית שנקרית בדרככם היא כשלעצמה סיבה למסיבת פסטה.
תוסיפו לזה את שעת היצירה והנה פתרתם פעילות בוקר או אחה"צ לימי החופש הארוכים שבפתח…

בנוסף, אתם מוזמנים לקבל עוד רעיונות ולחקור את האינסטגרם של התחרות מקרוני הזו

ובכך אתם מסיימים תואר ראשון בפסטאות יצירתית בין-תחומית :-))

ספרו איך היה!?

LOVE
דורין