יומולדת 5 ומתנות הורסות (בתרתי משמע)
"אמא תקני לי, אמא תקני לי, אמא תקני לי, תקני לי..." - "ביומולדת! ביומולדת! ביומולדת! ביומולדת! עוד מעט יש לכן יומולדת 5..."
"אמא תקני לי, אמא תקני לי, אמא תקני לי, תקני לי..." - "ביומולדת! ביומולדת! ביומולדת! ביומולדת! עוד מעט יש לכן יומולדת 5..."
"אמא בת כמה אני עכשיו?" "בערך עוד שבועיים תהיי בת שש" עניתי בפיזור דעת. "לא שאלתי בת כמה אני אהיה אחר כך... רציתי לדעת בת כמה אני ע-כ-ש-י-ו!?" אמרה בקוצר רוח. "סליחה. את בת חמש שנים ואחד עשר חודשים ושניים עשר יום ושבע עשרה שעות".
"את חיה בסרט" אמרה לי חברתי המאפרת "אבל במובן הטוב!!!..." מיהרה להוסיף, שחלילה לא איעלב. "אין! אין! אני מעריצה אותך- את לא אמיתית. מה זה, משעמם לך??..." נאמר לי שבוע אחרי כן ע"י אמא אחת בגן. "איך יהיה לה משעמם עם שלושה ילדים קטנים?!" יצאה להגנתי אמא מתפעלת אחרת... "ובכל זאת, אפילו לעבודה שלי אני לא מכינה רפרנס (סימוכין) כמו שאת הכנת פה!" סיכמה. ומה בסך-הכל עשיתי???
לקראת היומולדת הרביעי של התאומות שברתי את הראש, עם האתגר שהנינג'ות הציבו לפני: "כשאני אהיה בת 4 אני רוצה שתעשו לי יומולדת בגן מאיר ולהזמין את כל החברים שלי מהגן" אמרה נינג'ה אחת. "כן, גם אני רוצה את זה" מחזקת השנייה. "זה רעיון מצוין!" עניתי להן. הכי פשוט, הכי תמים...
ימי ההולדת של בנותיי הפכו להיות החג שלוקח ממני הכי הרבה אנרגיה בעולם. יותר מכל דבר אחר. אני יכולה להבין הורים שמתקתקים את המשימה עם הזמנה של כמה מגשי פיצה לפארק. אבל זו לא אני... אין סיכוי שאסתפק בכך....
מזל שיש ימי הולדת בעולמינו. זה תירוץ מעולה, בכל גיל, לפרגן לעצמינו משהו נכסף שקשה להשיג, כי בשל קדושת "היומולדת" הסובבים משתפים פעולה ומאפשרים לזה לקרות. כך יצא שממש לפני ראש-השנה, בזכות יומולדתו של הבנזוג הצלחנו להימלט מההורות ומחיינו בכלל, ליממה וחצי... (יששש!!!!). אמא שלי הסכימה לעזור ולישון עם הכנופיה ללילה אחד, ואנו היינו לפתע, ככה סתם בני זוג...