כללי

להיות אמא תל-אביבית זה אתגר מתמשך… ניסית פעם לעבור רחוב עם עגלת ילדים, שלא נדבר על עגלת תאומים, כשמצד אחד אופנוע חוסם חלק מהמדרכה, בצדך השני לא גזמו את הגדר החיה, מלפנייך מישהו לא אסף אחרי הכלב שלו, ומאחוריך רוכב אופניים מצלצל גלינג-גלינג אסרטיבי וחצוף? כי עכשיו בא לו לרכב על המדרכה במקומך ועגלת התאומים מוזמנת להימרח על השיחים ולפנות לו את הדרך…מה, לא??

"את חיה בסרט" אמרה לי חברתי המאפרת "אבל במובן הטוב!!!…" מיהרה להוסיף, שחלילה לא איעלב. "אין! אין! אני מעריצה אותך- את לא אמיתית. מה זה, משעמם לך??…" נאמר לי שבוע אחרי כן ע"י אמא אחת בגן. "איך יהיה לה משעמם עם שלושה ילדים קטנים?!" יצאה להגנתי אמא מתפעלת אחרת… "ובכל זאת, אפילו לעבודה שלי אני לא מכינה רפרנס (סימוכין) כמו שאת הכנת פה!" סיכמה. ומה בסך-הכל עשיתי???

בכל מקום עיני נתקלת בהצעות עבור פעילויות כיפיות עם ילדים, יצירות עם ילדים, חוגים לילדים, בילויים עם ילדים, חוויה מרגשת לילדים… קייטנת מדע, קומיקס, סוסים, אנימציה, קייטנת אפייה, קייטנת סושי… ואני חושבת בליבי "הצילו. זה מה שמצפה לי בעשור הקרוב? אני לא מדור בידור, אני לא ליצן חצר. אולי… אולי תרדו ממני פליזזז?"

פשוט, סליחה, אבל קצת נמאס לי מהסידור הזה של לחם ושעשועים…

חנוכה, חנוכה, חג יפה כל כך… אך למה יוצאות לי העיניים למראהו של אשוח מנצנץ, עם כל המתנות שלמרגלותיו?

השבוע חגגנו עשר שנות נישואין. שוב הפקדנו בגנים את ערימת הילדות ולקחנו כמה שעות פסק זמן מכולם. היה נחמד מאד, אבל לא על זה רציתי לספר… אלא על מה שקרה לפני עשור אחד בדירה השכורה בשינקין…

איזה כיף הסתיו הזה. לא מוצאת בו שום מלנכוליה.ימי הסתיו החמימים של החודש האחרון אפשרו לנו לבלות ימים שלמים בחוץ במזג אויר מושלם.
קל ונעים היה לטייל בפארק הירקון, ולהאכיל את החיות…

ימי ההולדת של בנותיי הפכו להיות החג שלוקח ממני הכי הרבה אנרגיה בעולם. יותר מכל דבר אחר. אני יכולה להבין הורים שמתקתקים את המשימה עם הזמנה של כמה מגשי פיצה לפארק. אבל זו לא אני… אין סיכוי שאסתפק בכך….