"את חיה בסרט" אמרה לי חברתי המאפרת "אבל במובן הטוב!!!…" מיהרה להוסיף, שחלילה לא איעלב.
"אין! אין! אני מעריצה אותך- את לא אמיתית.
מה זה, משעמם לך??…" נאמר לי שבוע אחרי כן ע"י אמא אחת בגן.
"איך יהיה לה משעמם עם שלושה ילדים קטנים?!" יצאה להגנתי אמא מתפעלת אחרת…
"ובכל זאת, אפילו לעבודה שלי אני לא מכינה רפרנס (סימוכין) כמו שאת הכנת פה!" סיכמה.
ומה בסך-הכל עשיתי???
לגלות לכם על מה המהומה?? :—)
התגובות הרגשיות הללו היו על שהכנתי לוח בפינטרס לכבוד פיקניק-בים של שישי אחה"צ.
ההתפעלות לא באה חלילה מזה שיש לי חלוש'ס לתמונות יפות בפינטרס – אלא מכך שיש בכוונתי ליצור,
בהשראת התמונות הפסטורליות האלה, פיקניק אמיתי בשר ודם בעוד כמה שעות…
ואשכרה לטרוח את עצמי למוות במקום לנוח כשמתאפשר.
להשקיע סתם ככה, עבור פיקניק עם חברים… (אפילו לא למען פיקניק רומנטי :—))
הסיבה למסיבה היתה היומולדת של המאפרת, עם טרמפ על חג השבועות שהיה שם גם.
(אגב, ראיתי שאנשים מוכנים להשקיע רבות כשמדובר באירוע כמו פיקניק רומנטי, אבל אם זה כל דבר אחר-
איך להגיד את זה בעדינות? האוכל אולי טעים אבל ההגשה במצבים האלה לרוב חורנית…
על צלחות פלסטיק מתפצחות, שקיות מרשרשות ועוד ועוד. זהו. לא אוסיף מילה).
אני בן-אדם שטחי :–) רק רוצה שהכל יהיה יפה או שאני ברוגז ולא משחקים.
הקונספט של הפיקניק האידאלי הובא לידיעת כל הצדדים באמצעות הפינטרס. כלת היומולדת הנלהבת
ושתי האחרות נסחפו גם הן, והוסכם שנלך על הפנטזיה ונעשה מסיבת ים עם ימבה סטייל!
חבורת הפיקניק כללה בני-זוג, צאצאים, את שתי המוכשרות שעזרו לי עם היומולדת האקולוגי:
"הנמלה" שאיתי לאורך כל הדרך, "המאפרת" שגדלה בשנה והמוכשרת השלישית היא חברתנו "השוודית".
(השוודית ידועה לרוב בשמה ג'סיקה, ויש לה אינסוף מעלות וכישורים. באמת! אבל זה שהיא שנולדה בשוודיה
ויודעת לקרוא במבטא נכון את התוויות של איקאה, ולהגיד את השם המלא של בילבי בת-גרב …
מאפיל על ה-כ-ל מבחינתי!!! אז להלן "השוודית" :—)
טוב אז התחלנו?
המאפרת עשתה מבעוד מועד סיור חופים ומצאה לנו חוף פסטורלי וקצת פראי בקצה אפה של ת"א.
חוף שבבוקר של אמצע השבוע הוא אולי שומם אבל לא בשישי…
ובעוד היא מאחרת, יתר בני החבורה מחליטים לא להתעכב על דרך האפר ולרדת את המצוק התלול,
עם כל הערימת ילדים, הסלים והפשטידות…
אימאל'ה!
את פנינו בגן-עדן מקבלים בקול תרועה רמקולים צעקניים, מטקות מקרקשות, שמש מסנוורת. אוי לאאאאא!!!!!!!
לא, לא, לא, לא…
מה יהיה? טוב… אני עושה לעצמי תרגיל ב"לשחרר" ובמקביל בן-זוגי הולך לדבר עם מקור הרעש העיקרי.
בינתיים המאפרת הגיעה עם סלסלת פיקניק מהחלומות, מסתבר שירדנו לחוף הלא נכון…
החוף שהיא התכוונה היה יותר נידח. נו מילא.
יצרנו מזנון מארגזים הפוכים עטופים מפות, הוצאנו מאפים, לחמים, ירקות, גבינות, סכום מעץ, נרות, פרחים…
(נחמד שתאמנו מראש מה כל אחת תכין ותביא- ועדיין היו הפתעות).
חוצמזה, נוכחנו לראות שלפעמים ניסים מתרחשים!
זוכרים את החבורה ממולנו עם הרמקול העצום?
בעלי שכנע אותם לכוון את הביטים הרחק מאתנו, לעבר מאדים עדיף, ולבסוף הם פשוט כיבו.
(מרוב שימחה, הזמנו אותם לבירה ולכיבודים :—)
לאט לאט החוף הלך והתרוקן מהמטקות ומאלו שהחזיקו אותן.
התזזיתיות מסביב נעלמה והרוגע נכנס לתמונה.
הרבה, הרבה חופש…
ואת כל הרעש כעת ייצרו רק הילדים שלנו…
נו טוב, גם אנחנו המבוגרים לא בדיוק מסדר השתקנים…
השוודית ואנוכי מתעדות כל מה שזז וכל מה שדומם וטרם נאכל…
והצילומים שלה ושלי מעורבבים כאן יחד בפוסט…
ת'אמת? היה מושלם.
אפשר להגיד שפנטזיית הפיקניק בסטייל שלנו הוגשמה לעילא!
בעוד שלחברתנו המאפרת, היפה והאהובה, היה "היומולדת הכי מדהים EVER!!!" לדבריה.
אני מודה שהפקה של מסיבונת כזו כרוכה במאמץ. אז מה?
אפילו להתקפל בחושך, לטפס לאור פנס את המצוק התלול עד היציאה עם ציוד וילדים עייפים – גם זה מאמץ.
להגיע לבתים בידיים עמוסות ציוד, עטופים בחול, כשכבר לילה. לחפוף המון ראשים קטנים וסרבנים שרוצים רק לישון…
לשטוף את הבית עד שנגמר החול, שוב ושוב… עד חצות. גם זה מאמץ.
בבוקר להשכים קום כי אורחים של חג מגיעים לקראת הצהריים וצריך עוד לאפות, לקצוץ, לקרוע חסות, רטבים…
גם זה מאמץ. וזה טוב…
המאמצים האלה מבורכים ולא מכיוון שמשעמם לי בחיים. אלא משום שאני רוצה ליצור מקסימום הנאה.
זה בגלל שכל רגע שחולף לא ישוב לעולם…
לכן רוצה להפוך את השגרה לאומנות… החיים עצמם הם יצירה אישית של כל אחד מאתנו :—)
עבורי, התוספת מאמץ שיש להשקיע כדי להפוך רגע סתמי לחוויה אסטטית-
הוא מחיר זעום שיש לשלם תמורת סיפוק, למען חוויה וגם עבור תחושת הישג.
(וחוצמזה, צריכה לפנות חלק מהתמונות שיש לי בראש ולברוא אותן בעולם… אחרת נורא צפוף שם :—))
אז מה אנחנו מסכמים, החיים הם פיקניק או לא?
דורין
דורותי.. זה שהפוסטים המופלאים שלך מצליחים לנתק אותי מהשגרה- זו זו האומנות:)ביג לייק!!
דורין רבין נו מה?? ספרי ספרי ומהר! אני סקרנית!!!!!!
תודה, נו… אומנות השגרה :–))
גם את!
איזה חמוד אתה!
טוב שאת מתלהבת יקירתי… כי יש לי כבר עוד מזימה שקשורה אליך :–)
איזה כיף! :)
תודה נטע :–) XXX
ממש אומנות!
מקסים!
מקסים!
מקסים ומרגש דורין!
אז מי אמר שהחיים הם לא פיקניק?
מקסים, דורין אהבתי (-:
את מהממת!!!! תודה על ההשראה האינסופית ועל הסרבנות שלך לחוויות ׳בינוניות׳, לא שמתי לב שאני באפטיה לגבי הפנטזיות האסתטיות שלי מאז שיש לי ילדים, הדרישה שלך לשלמות היתה במבחן התוצאה שווה כל טיפת זיעה! ריחפתי כל הפיקניק וגם ימים שלמים אחרי