אני ממש אוהבת בתים.
ואחד הבונוסים החמודים בגידול כנופיית ילדות, זה שלפעמים הן הולכות לחברים חדשים…
ואני זוכה להצצה אינטימית אל חדרי מדרגות וחללים של דירות תלאביביות מבפנים.
לפעמים אלה בנינים אשר שנים חלפתי על ידם, סתם ככה,
ולא היה לי מושג שיום אחד אכנס לשם ואגיד כזה מן "וואו!!!"…
החזות המתפוררת של תל-אביב, הקונטרסט בין חוץ עלוב לפנים מעוצב לעילא… תודו שיש בזה קסם.
שלא לדבר על המעברים בין היותי עוברת אורח אקראית, שסתם חולפת פה מתחת לבניין בפעם המיליון
לבין הפיכתי לאורחת מוזמנת, המקישה את קוד הכניסה לבניין – זה נורא נעים.
חשבתי על כך והגעתי למסקנה שאין מדובר ביצר המציצנות…
כי אם ברדיפה אחר יופי.
הרי כשמבקרים מכר בביתו, הקירות והחפצים מספרים עוד משהו על האדם. משקפים את עולמו.
הבחירה של הבריות, לגבי מה נכנס הביתה ומה לא- היא עוד דרך מלאה יופי להגדרה עצמית.
זה תמיד היה מרתק בעיני.
מעבר ליופי, לעיתים אני מחכימה בביקורי הבית האלה ומשפרת דברים אצלנו…
מנסה ללמוד מאחרים את מה שאינני יודעת. החל משיטות חינוך ועד הדברים הקטנים של היומיום.
(כמו איך לעזאזל הסלון הזה חי בנונשלנט עם זאטוט, חפצים שבירים, כלבה וספה לבנה אחת?)
לכל משפחה ובית פתרונות שונים לרוטינות של החיים,
ועבורי זו עוד דרך להבין את העולם הגדול, על-ידי התבוננות בעולמות האינדיבידואלים.
כל בית הוא יוניברס שלם וזה מרחיב את הדעת להכיר בכל ממלכה את חפציה הגלויים-
כמו גם את הגבולות והחוקים שמנהלים אותה.
בכל יוניברס כזה יש סוגי מותר ואסור, שאין בדירה שביקרנו אתמול.
יש מי שמרשים לפעוטה לחתוך בסכין חד, יש מי שמרשים למרוח לבד לק ציפורניים, לאכול מול הטלוויזיה,
לשחק חופשי בטאבלט, במבות ושלוקים, לנשנש כריך על המיטה של ההורים בלי צלחת…
ובכל בית יש דברים אחרים לגמרי במקרר ובמזווה…
"את בטוחה שהקפה הולך טוב עם חלב שיבולת שועל??… אוקי, אני זורמת!! ".
"גרגרי חומוס מקופסת שימורים בסלט ירקות??… אוקי, אני זורמת!! ".
"שוקולד חלב טבעוני בטעם תפוז??… אוקי, אני זורמת!!".
הצעצועים, האוספים, חיות המחמד, מידת הפרטיות, כלי הנגינה, הנוף מהחלון, חומרי הניקוי,
מה שתלוי על הקיר, קולות השכנים, החשיבויות, העקרונות, מה מתבשל היום בסיר, כמויות הספרים…
זה פחות או יותר התמהיל שיוצר את הבתים מבפנים.
החיפוש אחר יופי גם מייצר לי געגועים.
קורה שמתגעגעת למקומות שגרתי בהם פעם, ואפילו מתגעגעת לבית הנוכחי שלנו-
מהגלגול השקט, הנקי והמרווח שלו. מן הימים שקדמו לערימת-ילדים שגרה בו כעת
(שהביאה לחיינו יחד עם השמחה והצהלה – גם אינספור כביסות, ביצי כינים וביצי קינדר :–).
יש המון מה לומר בנוגע לבתים.
תמיד סיקרן אותי הנושא הזה. ההצלחה הענקית של "בתים מבפנים"-
מזה עשור, מעידה על כך שהנושא חם ומסקרן עבור מלאנת'לפים איש מלבדי.
הללו פוקדים את מאות האתרים הציבוריים והפרטיים שדלתם נפתחת לזמן קצוב.
אחר מה הם תרים, אותם המבקרים? מה נחשף ונגלה בעיר הסמויה מן העין?
לא ממש יודעת…
מבחינתי להתעניין בבתים זה לא ממקום של נדל"ן ופוטנציאל עסקי, ואולי חבל שאין בי יצר כיבוש מסוג זה,
ובכל זאת אני כמו כובש שבא בכדי להישאר. תוך כדי ההתפעלות, משהו ממני חש מיד בעלות על המקום,
על הרחוב, על גרם המדרגות… רק בגלל שהתפעלתי- זה שלי לעולמים.
לא בטאבו ובלי מס שבח. סתם ככה, בלב שלי.
מקווה שנהניתם… שהרי נחמד לערוך ביקורי בית, מבית ומחוץ,
וביתו של אדם הוא מבצרו ותסכימו עמי שאין כמו בבית…
אז להתראות בקרוב
ויאללה הביתה!! D-:
באהבה,
דורין
השאר תגובה