"אמא מה כתוב פה?" חג פסח שמח וכשר, עניתי באי רצון. "אבל מה זה??" שאלה ונופפה בדף הצביעה מהגן. אופס. הסתבכתי...לכי תסבירי לה שלמרות מה שמלמדים בגן- אנחנו לא בעניין של ביעור חמץ ועניני כשרות. פשוט לא. גם איך תסבירי לה שאינך מחבבת את ליל-הסדר, עם ההגדה המתישה שקוראים בספיד לצאת ידי חובה, כדי להגיע כבר לשירים ולקניידלך
החופש הגדול גרם לי לתהות שוב ושוב האם ילדים הם למעשה סוג של עם אחר? כי אם ניתן לומר זאת על גברים מול נשים -- אז על אחת כמה וכמה על הגמדים הללו, אשר נעים בחופשיות מצחוק לבכי, לצווחות ותלישת אברים ובחזרה לחיבוקים תוך שניות... איך חיים בשלום זה לצד זה כל חופש גדול, שנה אחר שנה, תגידו לי? הרי לא מדובר בסידור זמני!
"את חיה בסרט" אמרה לי חברתי המאפרת "אבל במובן הטוב!!!..." מיהרה להוסיף, שחלילה לא איעלב. "אין! אין! אני מעריצה אותך- את לא אמיתית. מה זה, משעמם לך??..." נאמר לי שבוע אחרי כן ע"י אמא אחת בגן. "איך יהיה לה משעמם עם שלושה ילדים קטנים?!" יצאה להגנתי אמא מתפעלת אחרת... "ובכל זאת, אפילו לעבודה שלי אני לא מכינה רפרנס (סימוכין) כמו שאת הכנת פה!" סיכמה. ומה בסך-הכל עשיתי???
היציאה מהעיר אל הטבע מהווה סוג של מטרד עבורי ולעיתים כרוך בכך אף סבל...זה לא שאין בי את היכולת להפיק הנאה ממרחבים ומנוף יפה, נהפוכו! כולי התפעלות מעולם החי והצומח... אבל בחייאת! לתור אחר פריחת החלמוניות, הרקפות או כלניות בקצה השני של הארץ??
לקראת היומולדת הרביעי של התאומות שברתי את הראש, עם האתגר שהנינג'ות הציבו לפני: "כשאני אהיה בת 4 אני רוצה שתעשו לי יומולדת בגן מאיר ולהזמין את כל החברים שלי מהגן" אמרה נינג'ה אחת. "כן, גם אני רוצה את זה" מחזקת השנייה. "זה רעיון מצוין!" עניתי להן. הכי פשוט, הכי תמים...
חנוכה, חנוכה, חג יפה כל כך... אך למה יוצאות לי העיניים למראהו של אשוח מנצנץ, עם כל המתנות שלמרגלותיו?
איזה כיף הסתיו הזה. לא מוצאת בו שום מלנכוליה.ימי הסתיו החמימים של החודש האחרון אפשרו לנו לבלות ימים שלמים בחוץ במזג אויר מושלם. קל ונעים היה לטייל בפארק הירקון, ולהאכיל את החיות…
ימי ההולדת של בנותיי הפכו להיות החג שלוקח ממני הכי הרבה אנרגיה בעולם. יותר מכל דבר אחר. אני יכולה להבין הורים שמתקתקים את המשימה עם הזמנה של כמה מגשי פיצה לפארק. אבל זו לא אני... אין סיכוי שאסתפק בכך....
מטעמי תקציב אנחנו נכניס את שלושת הבנות שלנו בשנה הבאה לגני עירייה, כך שאלו הימים האחרונים שלנו בגנים פרטיים אנתרופוסופיים. שלוש שנים עשינו עם הגדולה את הדרך לגן בכרם התימנים, השקעה של כעשרים-שלושים דק' הליכה פעמיים ביום...
בחודשיים האחרונים, כשבחוץ הטמפרטורות נעות סביב ה- 30 מעלות, אזיי עוברי האורח של מרכז העיר ת"א עשויים היו להיתקל בדוב הפנדה התל-אביבי...לרוב אותם אנשים מתקשים להישאר שווי-נפש לסבל שדוב זה בוודאי חם עם הפרווה הסמיכה שלראשו, בשל חום ולחות כה עזים...
