"אמא תקני לי, אמא תקני לי, אמא תקני לי, תקני לי…"
"ביומולדת! ביומולדת! ביומולדת! ביומולדת!"
"אמא תקני לי, אמא תקני לי, אמא תקני לי, תקני לי…"
"ביומולדת! עוד מעט יש לכן יומולדת 5…"
כך בונים מתח וציפייה גדולה מהחיים. הנה האקדח שמבצבץ במערכה הראשונה…
אך לפני המאורע המיוחל, עשינו כמו תמיד פרויקטים של יומולדת:
1. הכנת עוגיות מצוירות, כולל כאלה עם הספרה 5
חלק נארזו לחגיגות היומולדת שבגן
2. פרויקט קישוטים מאסיבי!
הפעם רכשתי דרך אי-ביי המון קישוטי נייר בזיל הזול. לשמחתי זה הספיק להגיע בדואר.
חוצמזה, הגדולה ואני ציירנו לחוגגות ברכה על הקיר-גיר, והתאומות קמו בבוקר היומולדת ומצאו את הכל מקושט…
וגם סבתא גויסה לוועדת קישוט כדי לתפור מתנה לגן הילדים:
שרשרת דגלונים ארוכה, לעיטור כל החגיגות העתידיות ובכלל …
3. "ילדה על שיפוד"…
כמיטב המסורת שלי הכנתי בשושו, בשיטה שהסברתי כאן, "ילדה על שיפוד" עוד לפני שהן חלו (מזל!!)
והכל חיכה ארוז וסודי לרגע האמת.
(אם מישהו תוהה, כן, זה הפעם עם הדבקות של תוספת שיער מלאכותי על הדמויות נייר.
ולא. לא גזרתי לילדות שלי את השיער לשם כך. איכס :)
ההכנות התקדמו מצויין אך במקום להאמיר אל השיא, במסיבה למשפחה המורחבת-
כנראה דרכנו בטעות על רגל של איזה שד רגזן (בחיי!!!) שסיבך לנו את החיים
עם שלושה שבועות של וירוסים ושפעות!
"מתי יהיה לי יומולדת?"
"כאשר לאחותך ירד החום…"
"מתי יהיה לי יומולדת?"
"כאשר לשתי האחיות שלך ירד החום…"
"מתי יהיה לי יומולדת?"
"כאשר לך ולסבתא ירד החום…"
"מתי יהיה לי יומולדת?"
"כשאמא שלך תתאושש מהחודש הזה…"
ולבסוף הנס המופלא אכן התרחש.
שמלות הזהב ונעלי הכסף יצאו מהגניזה…
(סליחה דוד שלמה. אני יודעת שהשמלות ללא שרוולים ועכשיו חורף… אבל הן מתעקשות שלא קר להן… :))
כולם הרגישו מצוין. השמש יצאה. הבית התגנדר בפרחים כאילו זה אביב,
תנור האפייה וקרש החיתוך עבדו שעות נוספות והכל מעולה
(חוץ מזה שאף אחד פה בבית לא יודע לצלם אוכל! אז נדלג על הפירוט בנושא)
רק דבר אחד כמעט שדפק את הכל…
(הנה האקדח של המערכה ראשונה, מונח על השולחן. כביכול במקרה!)
פתאום הגיעו אורחים! אורחים? מי ישמע??
והאורחים האלה הביאו מתנות…
המון, המון מתנות.
(בוםםםם!!! שמעתם ירייה??)
ערכות יצירה מקסימות, בובות ברבי, בובות עיניים גדולות, ספרים, דיסקים, שמלות, כובעים,
תכשיטים, משחקי קופסא, גיפט-קארד, מעטפה עם כסף…
מתנות מסתוריות, מסקרנות, שמכניסות הרבה בלבול לראש צעיר שכזה…
מתנות שמעוררות רגשות.
המון, המון רגשות.
שימחה וקנאה, התלהבות ואכזבה… עד לכדי דמעות!
"זה מכוער ואני לא אוהבת את זה"
אמרה הג'וקית לאורח שלנו, שעשה את הדרך על טוסטוס מחיפה והגיש לה מתנתו… ואני בהלם.
"לא רוצה את השמלה הזו" אמרו השלוש לאורחת אהובה אחרת.
(אם כי בבוקר שלמחרת, שתיים מתוך שלוש השמלות נלבשו בהתלהבות לגן)
"זה לא הוגן! למה הן קיבלו דברים גדולים ואני רק משהו קטן?"
קוננה הבכורה נטולת-היומולדת בפרצוף חמוץ
(בעודה מוקפת בהר מתנות שהרוויחה מן ההפקר…)
ותאומה אחת כל כך כעסה שהביאו לה בובת עיניים גדולות, מסוג שכבר יש לה-
עד שהיא עשתה מעשה ונטשה את המסיבה!
אחרי דקות ארוכות של חיפוש הילדה נמצאה מכונסת על ריצפת חדר הרחצה של ההורים.
נו באמת!
בשביל מה הגענו עד הלום? האם לא כדי שהן תהיינה שמחות?
מה זו החומרנות הזו ואיזה מן דור גדל פה? הרי לא חסר להן כלום!!!!!!
אולי שוב דרכנו לאיזה שד עצבני על הרגל והוא עכשיו מסבך לנו את הילדות?
המסיבה היתה לנו כל-כך כיפית, והכל היה כזה נעים, טעים ושמח. רק הקיטורים של בנותינו
הטרידו אחת לכמה זמן כמו מן זבוב נודניק שלא מצליחים לגרש מהשולחן. אז מספיק ודי!
בעלי היקר מאס בתלונות, ובפעולת קומנדו גרף את המתנות מחלקי הבית השונים
למחבוא שלו, עד להודעה חדשה, כדי שהחיים והמסיבה יוכלו לנשום לרווחה.
תודה רבה!
בינתיים קולקציית הסלטים, המטבלים והמאפים שעל שולחן האוכל הוחלפה בתצוגת מתוקים…
והתקדמנו לשלב חשיפת העוגה והדלקת הנרות!
הנה העוגה, נרות, הבעת משאלה, נשיפה, פפפפפפפפפווואאאווו!
הללויה!
ורק עוד מתנה אחת חיכתה להן בפינאלה… כי כבר הבטחתי.
המתנה שכל בנותיי רואות בתור הדבר הכי בעל-ערך עלי אדמות…
סבא שלף את הג'וקר:
שלוש שמלות שונות של "אלזה" הנערצת והמהוללה!
לאושרנו לא היה עוד גבול …
הוא ריחף כפתיתי השלג של אלזה אל מעבר לגבולות הממלכה…
וכך היינו מסיימים פוסט זה בריחוף עדין, לולא שיחת הטלפון שבבוקר למחרת:
גלינג… גלינג… "את שומעת? היה מקסים! בלה-בלה-בלה-לההה…"
"אבל ראית איך הן התנהגו עם המתנות? יש לך רעיון מה לעשות?…" שאלתי את חברתי הנמלה,
(זו שעזרה לי ביומולדת האקולוגי והיא גם יועצת של "האקדמיה להורים"),
ומסתבר שכבר הזדמן לה להכיר מקרוב, וגם לפתור, את תופעת ההרס של הצפת מתנות.
אקצר בפרטים, אחסוך בתאוריה… ואדלג היישר אל הפתרון, שעובד כמו רפואה מונעת:
ביומולדת הבא, התאומות ואחותן הולכות להכין ב-ע-צ-מ-ן מתנות לאורחים!
הנמלה מיישמת זאת כבר כמה שנים בבית וזה עובד להם מצוין עם הילדה שלהם.
בשנות הגן הילדה בעיקר ציירה ציורים או מחרוזות לכל המשתתפים.
כשלמדה לכתוב זה הפך ליותר מורכב וכעת בגיל 10 היא בעניין של לחבר שירים והקלטות …
לא משנה מה הילד רוצה לתת, העיקר שהפוקוס עובר מהמקום הפאסיבי של
"מעניין מה הביאו לי… אוי! כמה מאכזב/יא! כמה נחמד"
למצב האקטיבי של "היה מאד כיף להכין את המתנה- ועכשיו גם כיף לתת אותה…"
נשמע לי רעיון מעולה.
כל זה מאפשר לאזן בין לתת/לקבל ולמרות שפרויקט כזה ידרוש ממני
לא מעט עבודה והדרכה, כי הרי יש לי 3X אלזה, מאמינה שזה יתרום לשפיותנו הכללית.
מוזמנים לנסות זאת בעצמכם.
(לי זה נשמע כמו סגולה נגד שדים עצבניים שיודעים לסבך את החיים…)
אז נפגש ביומולדת הבא לעדכון?
ועד אז אף מילה על מתנות!!! או שאני יורה…
:–)) ((-:
לאב,
דורין
דורין, אכן, כמו תמיד, פוסט הורס להפליא:) אני הכי בטוח ששום שד לא יצליח למנוע את הבנות מלהצטיין בנדיבות: ליצור ולהעניק ברוחב לב לאורחים, לכם, וגם אחת לשנייה. זו הרי הדוגמא שהם רואים בבית. ראי באיזו נדיבות את מחלקת השראה וטיפים לנו, שעוקבים בצימאון אחר הפוסטים ההורסים שלך:)))
תודה אילן. אתה כזה מתוק :)
פוסט מצויין. מאד מהחיים אבל מוגש עם הומור. קל להתחבר לצחוק להזדהות ולהיסחף בסיפור.