מי רוצה חביתה לארוחת ערב?

"מה פתאום קינוח עכשיו! תסיימי קודם את החביתה שלך.
מה זה לא-בא-לי, אז מדוע ביקשת?"

עוד ערב שגרתי. נורא מעייף לריב עם הילדות על אוכל.
אני רק אמא ולא שוטר…

(אגב, מישהו יודע מתי המשטרה חדלה לבצע מעקבים על מי מהילדים אכל יפה ומי לא סיים מהצלחת? …)

בינתיים החביתה המבוישת נטושה על צלחתה. נראית אפורה ושוממה מרגע לרגע.

חלק מהקושי שלי עם החופש הגדול, הסופ"שים והחגים-
הוא שנדרש ממני לשים בצלחת שלוש ארוחות ביום ועיקר המאמץ הוא לדאוג שהן גם תאכלנה !!!!!

רק מסיימת לפנות את הארוחה הראשונה וכבר צריך להתארגן על זו שאחרי…
איזה לופ היסטרי!

למזלי, למדתי שאם הכל מרגיש לי קשה ומעייף –

אז סימן שנהייתי כבדה ורצינית מדי :–)

הגיע הזמן לשחק קצת, והפעם עם האוכל…

חוץ מלספר סיפורים ואגדות, לספור ביסים ולהתמקח ("נו, נו, פתחי את הפה בינתיים ואספר לך את הסוף")
יש גם את כל הקשקושים שקניתי במהלך השנים כדי לשעשע את הארוחה ולעודד אכילה…

נו טוב, הורים לילדים חסונים ואכלנים לא יבינו זאת!
אך בביתנו נחוץ לגייס את כל הכוחות היצירתיים כדי שאוכל נורמלי יעבור את המסלול של מערכת העיכול הזעירה.

שהרי מדובר בילדות שדופות עם קיבה במידה XXS כשל ציפור
וממש כמוה הן מתעופפת מן השולחן אחרי שני ביסים.

אז חוקי ההישרדות הביאוני נחרצות להבין ש:

או שמרעננים את הארוחות עם פעילות יצירתית לילדים באוכל…
או שפשוט נשארים לבד בשולחן ואוכלים את הלב :—))

צרת רבים חצי נחמה? ברור שאינני לבדי פה!

מכירים את הבלוג המדהים "לכל ארוחות" של המאיירת הילית שפר?

פרויקט יפהפה שנוצר לפני שנים אחדות בכדי להאכיל ילד קטן חמוד וסרבן…

יש גם הוראות והסברים מדי פעם… תנברו שם קצת ותיהנו מאד!

וכעת עם הפנים למזרח הרחוק
ואנחנו מגיעים לעוד אמא מוכשרת שגורמת ללבי לנתר משמחה!

סמנתה לי שהפכה את התחביב התמים שלה לקריירה מלאת השראה!

סמנתה מזה שנים משתפת באינסטגרם את היצירות בצלחת שמכינה לבנותיה
ועל הדרך זכתה להכרה בתור אומנית-באוכל ברמה בינלאומית. גם חברות מסחריות
כמו מאסטרקארד וחברת התעופה Turkish Airlines הזמינו את שירותיה לקמפיינים שלהם…

בגלריית התמונות של סמנתה ראיתי שהיא מלמדת נשים אחרות קורסים וסדנאות של אומנות הצלחת שלה…

(בכייף הייתי נרשמת לסדנא שלה, רק שהיא חיה אי שם במלזיה…)

כי מי לא היה רוצה לחזור הביתה מהגן או הבית-ספר, כשבמרק שלו מצפה לו
כיפה אדומה, בעוד הפיתה הפכה לזאב קראנצ'י שכיף לפצפץ?

או לנשנש יוגורט וגרנולה באווירת לונדון ומשמר המלכה?

תרצו אורז ואצות בדמות מרי פופינס או טינקרבל? אין פה גבולות!!!

ויחד עם זה תראו איזו מקצוענות… היא לא סתם באה עם סכין ומספריים.
קודם כל יש תכנון. מציירת סקיצה על נייר ואז בונה את הרעיון בחומרי הגלם האכילים…

מי שלא הספיקו לו השיטוטים בשני האתרים שלעיל, ונפתח לו התיאבון לשחק באוכל-
יכול ליהנות מהלוח הפינטרס המוטרףףף שהקדשתי לבנטו ולאוכל משחקי.
(בנטו הן ארוחות טייק-אווי יפניות שהפכו עם השנים לאתגר יצירתי ואומנות בפני עצמה)

אפשר לסיום עוד מילה אחת ביננו?…

תכל'ס זה די אבסורדי. הסבים שלי נאבקו ברעב של שואה ומלחמות העולם,
הורי גדלו אל החסר של תקופת הצנע ובנותיי לא אוכלות ביצה אם היא לא נראית כמו דובי…

הנה קצת אוכל למחשבה :–)

LOVE
דורין

[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]

Comments

comments