להיות אמא תל-אביבית זה אתגר מתמשך... ניסית פעם לעבור רחוב עם עגלת ילדים, שלא נדבר על עגלת תאומים, כשמצד אחד אופנוע חוסם חלק מהמדרכה, בצדך השני לא גזמו את הגדר החיה, מלפנייך מישהו לא אסף אחרי הכלב שלו, ומאחוריך רוכב אופניים מצלצל גלינג-גלינג אסרטיבי וחצוף? כי עכשיו בא לו לרכב על המדרכה במקומך ועגלת התאומים מוזמנת להימרח על השיחים ולפנות לו את הדרך...מה, לא??
"את חיה בסרט" אמרה לי חברתי המאפרת "אבל במובן הטוב!!!..." מיהרה להוסיף, שחלילה לא איעלב. "אין! אין! אני מעריצה אותך- את לא אמיתית. מה זה, משעמם לך??..." נאמר לי שבוע אחרי כן ע"י אמא אחת בגן. "איך יהיה לה משעמם עם שלושה ילדים קטנים?!" יצאה להגנתי אמא מתפעלת אחרת... "ובכל זאת, אפילו לעבודה שלי אני לא מכינה רפרנס (סימוכין) כמו שאת הכנת פה!" סיכמה. ומה בסך-הכל עשיתי???
"תכתבי על יצירה עם ילדים" אמרו לי. "זה נושא נורא טוב"... מממ... באמת?? מה, זה לא דבר שגרתי ונדוש? כמו לציין שיש לצחצח שיניים לפני שינה... אז זהו, שלא!!! ולמדתי פה משהו השבוע... נתחיל מזה שלדעתי כל דבר הקשור לחיים - שעושים יחד עם ילדים בבית, עונה להגדרה של "יצירה עם ילדים". דברים בנאליים כמו הכנת חביתה, גירוד פרמז'נו לפסטה, סיבון ורחיצת צלחת, סידור מיטה...
בכל מקום עיני נתקלת בהצעות עבור פעילויות כיפיות עם ילדים, יצירות עם ילדים, חוגים לילדים, בילויים עם ילדים, חוויה מרגשת לילדים... קייטנת מדע, קומיקס, סוסים, אנימציה, קייטנת אפייה, קייטנת סושי... ואני חושבת בליבי "הצילו. זה מה שמצפה לי בעשור הקרוב? אני לא מדור בידור, אני לא ליצן חצר. אולי... אולי תרדו ממני פליזזז?" פשוט, סליחה, אבל קצת נמאס לי מהסידור הזה של לחם ושעשועים...
היציאה מהעיר אל הטבע מהווה סוג של מטרד עבורי ולעיתים כרוך בכך אף סבל...זה לא שאין בי את היכולת להפיק הנאה ממרחבים ומנוף יפה, נהפוכו! כולי התפעלות מעולם החי והצומח... אבל בחייאת! לתור אחר פריחת החלמוניות, הרקפות או כלניות בקצה השני של הארץ??
לקראת היומולדת הרביעי של התאומות שברתי את הראש, עם האתגר שהנינג'ות הציבו לפני: "כשאני אהיה בת 4 אני רוצה שתעשו לי יומולדת בגן מאיר ולהזמין את כל החברים שלי מהגן" אמרה נינג'ה אחת. "כן, גם אני רוצה את זה" מחזקת השנייה. "זה רעיון מצוין!" עניתי להן. הכי פשוט, הכי תמים...
חנוכה, חנוכה, חג יפה כל כך... אך למה יוצאות לי העיניים למראהו של אשוח מנצנץ, עם כל המתנות שלמרגלותיו?
השבוע חגגנו עשר שנות נישואין. שוב הפקדנו בגנים את ערימת הילדות ולקחנו כמה שעות פסק זמן מכולם. היה נחמד מאד, אבל לא על זה רציתי לספר... אלא על מה שקרה לפני עשור אחד בדירה השכורה בשינקין...
איזה כיף הסתיו הזה. לא מוצאת בו שום מלנכוליה.ימי הסתיו החמימים של החודש האחרון אפשרו לנו לבלות ימים שלמים בחוץ במזג אויר מושלם. קל ונעים היה לטייל בפארק הירקון, ולהאכיל את החיות…
ימי ההולדת של בנותיי הפכו להיות החג שלוקח ממני הכי הרבה אנרגיה בעולם. יותר מכל דבר אחר. אני יכולה להבין הורים שמתקתקים את המשימה עם הזמנה של כמה מגשי פיצה לפארק. אבל זו לא אני... אין סיכוי שאסתפק בכך....
