אומנות השגרה

הפקת אירועים מהסוג היומיומי

מי רוצה חביתה לארוחת ערב?

"מה פתאום קינוח עכשיו! תסיימי קודם את החביתה שלך. מה זה לא-בא-לי, אז מדוע ביקשת?"... עוד ערב שגרתי. נורא מעייף לריב עם הילדות על אוכל. אני רק אמא ולא שוטר...(אגב, מישהו יודע מתי המשטרה חדלה לבצע מעקבים על מי מהילדים אכל יפה ומי לא סיים מהצלחת?) בינתיים החביתה המבוישת נטושה על צלחתה. נראית אפורה ושוממה מרגע לרגע.

מסיבת יצירה לילדים עם פסטה

"הבת שלך מוזמנת אלינו למסיבת פסטה אחרי הצהרון. מתאים שנאסוף אותה אלינו ותבואי לקחת אותה בערב?" ככה סימסתי לשלוש אימהות מאושרות שענו "ברור! איך אפשר לעזור?" וכו'. "פשוט פעם הבאה זה אצלך..." קרצתי :—) ביום המיוחל הבכורה שלי ושלוש חברותיה באו אחריי בדילוגים מהגן כאילו הייתי החלילן מהמלין כי שמעו שמצפה להם משהו ממש מגניב... הן נכנסו לבית וגילו על השולחן צורות שונות של פסטה בכל מיני צבעים מפתיעים "וואו! תראי את הזהב הזה!... ותראי את התכלת... הוורוד עם הנצנצים הכי יפה..."

להיות אמא תל-אביבית

להיות אמא תל-אביבית זה אתגר מתמשך... ניסית פעם לעבור רחוב עם עגלת ילדים, שלא נדבר על עגלת תאומים, כשמצד אחד אופנוע חוסם חלק מהמדרכה, בצדך השני לא גזמו את הגדר החיה, מלפנייך מישהו לא אסף אחרי הכלב שלו, ומאחוריך רוכב אופניים מצלצל גלינג-גלינג אסרטיבי וחצוף? כי עכשיו בא לו לרכב על המדרכה במקומך ועגלת התאומים מוזמנת להימרח על השיחים ולפנות לו את הדרך...מה, לא??